!!

EAB- blank

דף יומיומי תענית דף זת ז – תלמיד שאינו הגון כחלק מרצף דרשות שממשילות את דברי התורה למים, מביאה הגמרא (ז ע"א) שתי דרשות שעניינן הוא ההתמודדות עם תלמיד שאינו הגון: רבי חנינא בר פפא רמי: כתיב "לקראת צמא התיו מים" (ישעיהו כא, יד), וכתיב "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה, א)! - אם תלמיד הגון הוא - לקראת צמא התיו מים, ואי לא - הוי כל צמא לכו למים. רבי חנינא בר חמא רמי: כתיב "יפוצו מעינתיך חוצה"(משלי ה, טז), וכתיב "יהיו לך לבדך"(משלי ה, יז)! אם תלמיד הגון הוא - יפוצו מעינתיך חוצה, ואם לאו - יהיו לך לבדך. הרעיון העולה מדברי הגמרא, שאין ללמד תלמיד שאינו הגון, נמצא אף בגמרא בחולין (קלג ע"א), ונפסק להלכה ברמב"ם (תלמוד תורה ד, א) ובשולחן ערוך (יו"ד רמו, ז): אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון, אלא מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו, ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. פסיקה זו מעוררת שאלה גדולה כאשר באים לפנינו תלמידים שאינם דתיים ומבקשים ללמוד תורה. לשאלה זו פנים רבות, וישנן סברות מגוונות להתיר זאת, וכאן נתמקד באחת מהן, שקשורה אולי לסוגייתנו. אחד מיסודות ההיתר שהוצעו סביב שאלה זו הוא הטיעון שחידש בעל התניא בשולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה ד, יז): ואם אי אפשר להחזירו למוטב תחלה והוא דוחק ליכנס ללמדו תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולא כיהושע בן פרחיה שדחה לפלוני בשתי ידים. הרב חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב ו, ס) תקף את דבריו של בעל התניא וטען שאין להם מקור: וזו סברת עצמו היא ולא נמצאת בדברי הפוסקים. והראיה שהביא אינה ענין לנדון דידן. שכך איתא במסכת סוטה (מז ע"א) וסנהדרין (קז ע"ב) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיה שדחה תלמידו בשתי ידים. ושם אין הכונה ללימוד תורה, אלא שנעלו בפניהם כל דרך לחזרה בתשובה. גיחזי על ידי שדבקה בו הצרעת ואולץ להתרחק מרבו ומכל חברת בני האדם כליל, וכן יהושע בן פרחיה שדחה לתלמידו ולא קיבלו אצלו כלל, ואלמלא כן אולי היו חוזרים בתשובה, ואין זה ענין כלל ללימוד תורה. הרב הלוי ממשיך להראות ממקורות רבים שאין ללמוד מן הכלל "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" לנידון דידן, ומשום כך הוא מסיק שאסור לערב תלמידים שאינם דתיים בבתי ספר דתיים שלומדים בהם תורה. אמנם נראה שיש להביא מקור לדבריו של בעל התניא מסוגייתנו, ואולי מחלוקתו עם הרב חיים דוד הלוי היא מחלוקת האמוראים בסוגייתנו. נראה כי ישנו הבדל מהותי בין שתי הדרשות המובאות לעיל: הדרשה הראשונה מחלקת בין תלמיד הגון שנאמר בו "לקראת צמא התיו מים", לתלמיד שאינו הגון שנאמר בו "הוי כל צמא לכו למים". מדרשה זו מבואר שבמקרה של תלמיד שאינו הגון אין אנו נדרשים להביא אליו את התורה, אך עלינו להיענות לפנייתו כאשר הוא מבקש בעצמו ללמוד! וכן כתב רש"י (ד"ה ואם) שתלמיד כזה "ילך הוא אל הרב". לעומת זאת, הדרשה השנייה דורשת על תלמיד שאינו הגון את הפסוק "יהיו לך לבדך", ומשמע שקיים איסור ללמדו גם אם הוא מתאמץ וחפץ בכך. אמנם, יש לשים לב לכך שרש"י (ד"ה יפוצו) הסביר שהדרשה השנייה נאמרה דווקא על סתרי תורה. ממילא, ייתכן ששתי הדרשות מסכימות עם בעל התניא, שמותר ללמד 'נגלה' לתלמיד שאינו הגון שמתאמץ ללמוד, ורק את תורת הנסתר אין להנחיל לו. הרב אברהם סתיו