</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>

 
!!
 

EAB- blank


 


דף יומיומי

פתיחה למסכת תענית

בשעה טובה אנו זוכים להתחיל ללמוד את מסכת תענית. במסכת זו נידונות הלכות התעניות השונות, דיני התעניות בכלל והתעניות שהיו בית דין גוזרים בזמן עצירת גשמים בפרט.

הרמב"ם כותב בפתיחת הלכות תעניות (פרק א, הלכות א-ד) שהן עוסקות במצוות עשה:

מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר: על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם... ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים...

הבסיס העומד מאחורי מעשה התענית הוא עצם ההבנה שהסיבות למה שמתרחש בעולם תלויות במצב הרוחני של האדם כפרט והאומה ככלל. לכן, לדוגמא, במידה ומגיעה בצורת יש להבין אותה כסימן וכהתראה לכך שדבר מה אינו כשורה, ואותו יש לתקן. על האדם כחלק מהאומה לחזור בתשובה ולשנות את דרכי ההתנהגות הלא נכונות לדרכים ישרות.

למעשה, התענית כשלעצמה היא דרך להתעוררות וחזרה בתשובה, זמן לעשיית חשבון נפש – תיקון המידות; אין משמעות לתענית ללא הפנמה ותיקון המידות, מעשה שכזה הינו ריק וחסר משמעות.

בשונה מהבנת הרמב"ם, שמדובר במצוות עשה. הרמב"ן, בספר המצוות (עשה ה) כותב שמחסדי ה', שאנו מתפללים והוא שומע לנו. לדבריו, דבר זה לא מובן מאליו ועל עצם הזכות שיש לנו – כשאנו זועקים אליו יתברך והוא עונה, אנו צריכים להודות. מדבריו אנו למדים שהתענית הינה זכות גדולה שיש לנו, היכולת שלנו לפנות לברוא עולם בתחינות ולבקש ממנו שיחוס עלינו אף אם אין לנו באותו הרגע כי אם רצון כן לחזור בתשובה.

הרב ירון בן צבי