דף יומיומי

ראש השנה דף יז - נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור

הגמרא בדף י"ז ע"ב דורשת דרשה מרחיקת לכת:

"ויעבר ה' על פניו ויקרא. אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".

ר' יוחנן עצמו מעיד על נועזות הדרשה, שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרה. מורנו הרב יהודה עמיטל זצ"ל הרבה לעסוק במדרש זה בשיחותיו לחודש אלול, כפי שמשתקף גם בספר השיחות "עת רצון" שפורסם השנה. הרב עמיטל ביקש להבליט שתי נקודות מרכזיות:

א. התעטפות. הרב עמיטל נהג להקפיד הקפדה יתירה על עטיפת הראש לשליח הציבור בי"ג מידות, וכך נהוג בבית המדרש של ישיבת הר עציון עד עצם היום הזה. כל שליח ציבור בסליחות, או בעל קורא בתענית ציבור, נדרש לעטוף את ראשו בטלית, אף שבקהילות אשכנז נהגו שמי שאיננו נשוי אינו מכסה את ראשו בטלית.

הרב עמיטל ראה בהתעטפות ביטוי עמוק להסתרת ה"אני", ובלשונו (בשיחה "שומע תפילה", בספר עת רצון): "גם האדם המתפלל נדרש להסתיר עצמו, להסתיר את האגואיזם האישי". העמידה בתפילה, בהשקפתו של הרב עמיטל, דורשת מן האדם להתמסר לכלל ישראל, ולרגע אחד להתנתק מעולמו הפרטי והאגואיסטי. לכן, ראה חשיבות כה רבה בהתעטפות.

אמנם, הרב עמיטל גם הדגיש, שהסתרת העצמיות אין פירושה בריחה מאחריות. הוא הבהיר, שאדם מסתיר את צרכיו האישיים והקטנוניים דווקא כדי שבאופן אישי יוכל לקחת אחריות על הכלל, ולהידמות לקב"ה בכך שהינו שליח ציבור. י"ג המידות, שאודותן נסובה דרשתו של ר' יוחנן, הן המידות שבהן עלינו להידמות לה'. הרב עמיטל הבהיר, שעלינו להידמות אליו לא רק בי"ג המידות, אלא גם בעצם הנכונות להתעטף כשליח ציבור, ולקחת אחריות למען הכלל.

ב. "עימו אנכי בצרה". הצגתו של הקב"ה כשליח ציבור נתפסה אף היא בהשקפת הרב עמיטל כעניין מרכזי ביותר. הרב עמיטל מסביר, שסדר הסליחות פותח בפסוקי רוממות ה'. פסוקים אלה, הנדרשים כדי לבקש ולתבוע סליחה ומחילה, עלולים להעניק את התחושה שלפיה הקב"ה כה מרוחק ונשגב, עד שאין באפשרותנו לפנות אליו בתפילה, אך מדברי ר' יוחנן למדנו כי "עדיך כל בשר יבואו" - התפילה מביאה לשיא הקירבה, כך שהקב"ה כביכול שורה בינינו, ועובר לפני התיבה. כך מסביר זאת הרב עמיטל:

"... הרעיון המופלא שגם הקב"ה כביכול מתעטף בטלית ועומד עימנו בתפילה. אחד מן החששות הכבדים בתפילה הוא שמא אינני ראוי לעמוד לפני ריבונו של עולם; "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" (תהלים כד, ג). דברי הגמרא נוטעים בנו ביטחון, כי בשעה שאנו מתפללים אנו עומדים במחיצתו של הקב"ה, והוא כביכול מתפלל לצידנו. כך יש להסביר גם את הפסוק "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ" (תהלים כז, ח): המתפלל מרגיש כשליח של הקב"ה העומד איתו בתפילה ואומר לו: "בקשו פני".

הרב אביהוד שורץ