דף יומיומי

ראש השנה דף ז – בכור, מאימתי מונין לו שנה?

למדנו בברייתא שבדף ו ע"ב מהכתוב בספר דברים (פרק טו פסוק כ) שהכהן חייב לאכול את בשר הבכור בתוך שנה; הגמרא בסוגייתנו מבררת ממתי מתחילים למנות שנה זו:

איבעיה להו: בכור, מאימתי מונין לו שנה? אביי אמר: משעה שנולד. רב אחא בר יעקב אמר: משעה שנראה להרצאה. ולא פליגי – הא בתם, הא בבעל מום. בעל מום מי מצי אכיל ליה – דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו.

הגמרא מיישבת את מחלוקת האמוראים וקובעת כי בבכור תם אנו מונים את השנה מהיום השמיני ללידתו, שרק ממנו והלאה הוא נעשה מותר להקרבה ואילו ובבכור בעל מום, אשר כבר מרגע הלידה שלו מותר לשחוט ולאכול אותו, אנו מונים את השנה מהלידה.

שאלת הגמרא על דברי אביי היא: הרי עד היום השמיני לא ידוע לנו האם מדובר בנפל ועם כן יש לאסור אותו באכילה מעצם היותו חשוב כמת (- טרפה), וממילא היה צריך למנות את השנה רק מהיום השמיני שלו? תשובת הגמרא היא שדבריו אמורים בבכור שידוע לנו כי הושלמו חודשיו, ואין הוא נפל ולכן כבר ביום הלידה מותר בשחיטה ואכילה וממילא מאז מונים את השנה.

מדברי הגמרא אנו למדים שכאשר לא ידוע לנו אם הושלמו כל חודשי הבכור, מונים את שנתו מהיום השמיני שאז ברור שהוא לא נפל; הקושי בקביעה זו הוא שהיה ניתן לומר כי מכיוון שלאחר שמונה ימים הוברר לנו כי הוא אינו נפל – משמע שהיה מותר לאכול אותו כבר ביום שנולד, ולכן יש למנות את השנה מהיום שנולד*1!

יתכן היה לומר כי כוונת התירוץ בגמרא הוא שיש למנות את השנה מזמן לידתו – כלומר, משום שכעת הוולד בן שמונה, למעשה הוברר לנו שהוא בר קיימא ודומה למי שידוע לנו שמלאו לו כל חודשיו. יחד עם זאת, להלכה פסקו הרמב"ם (הלכות בכורות פרק א הלכה ח) ורבי יוסף קארו (שו"ע סימן שו סעיף ז) שיש למנות מהלידה רק אם ידוע לנו שמלאו לו כל חודשיו.

יתכן להסביר את פסיקתם בדרך שכתב רבי יום טוב אשבילי (חידושי הריטב"א) שמשום שימים אלו הם אסורים באכילה משום צד הספק שיש, לא מחשבים ימים אלה בכלל מניין הימים של השנה.

_______

* אין הדבר דומה לבכור תם, שכן על אף שכלו כל חודשיו מכל מקום אסור להקריב אותו עד שיהיה בן שמונה ימים.

הרב ירון בן צבי