!!
 

EAB- blank
 

דף יומיומי

ביצה דף לח – ממונא לא בטיל

במשנה (לז ע"א) נאמר:

האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה - הרי אלו כרגלי שתיהן.

במשנה מבואר שיש להתחשב גם בבעלת הקמח וגם בבעלת המים והמלח בקביעת תחומה של העיסה. הגמרא מתקשה בכך, כמבואר בסיפור הנוגע-ללב שמובא בסוגייתנו (לח ע"א – לח ע"ב):

כי סליק רבי אבא אמר: יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל. כי סליק אשכחיה לרבי יוחנן ורבי חנינא בר פפי ורבי זירא, ואמרי לה רבי אבהו ורבי שמעון בן פזי ורבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: אמאי? ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה!
אמר להו רבי אבא: הרי שנתערב לו קב של חטין בעשרה קבין חטין של חבירו, יאכל הלה וחדי?
אחיכו עליה.

למרות שהגמרא (לח ע"ב) מאריכה להצדיק את צחוקם של החכמים, העיקרון היסודי שאותו חידש רבי אבא נשאר בתוקף. ולפיו, למרות שבדיני איסור והיתר יש ביטול ברוב או בשישים, אין דין של ביטול בממון. משום כך, כאשר קב חיטין של ראובן התערב בעשרה קבין של שמעון, זכותו הממונית של ראובן נשארת בעינה ואין היא בטלה.

מדוע אין ממון בטל ברוב? במה הוא שונה מאיסור?

אפשר להציע שתי דרכים בסברת הדבר:

א. אפשר להבין שדין ביטול ברוב הוא מעין 'ויתור' והנחה שעשה לנו הקב"ה, וממילא כאשר הבעלים של הממון לא מוותר על בעלותו אין דין של ביטול. כך נראה מדברי שו"ת להורות נתן (חלק ח סימן נט): "דבממון חבירו לא שייך לומר שיהא בטל המיעוט אל הרוב כי אין חבירו מוותר על חלקו ועתיד ליטלו".

ב. אפשר להבין שדין ביטול ברוב קשור רק למישור המציאותי של החפץ, ואין הוא נוגע כלל למישור של הבעלות עליו. כלומר, דווקא גוף החפץ נטמע בתוך חפצים אחרים ואינו ניתן לזיהוי ולהבחנה, אך הבעלות על החפץ קיימת במישור אחר שמנותק מן החפץ עצמו וממילא אין היא מתבטלת.

ייתכן שבשאלה זו נחלקו אביי ורב ספרא בסוגייתנו. בגמרא (לח ע"ב) מבואר שלדעת רב ספרא כל דין שנובע מן הבעלות הממונית (כגון דין תחומין) איננו בטל ברוב, ולכן המים לא בטלו בעיסה. לעומת זאת אביי סבור שרק עצם הבעלות אינה בטלה, ואילו האיסורים הנובעים ממנה בטלים.

ייתכן שמחלוקתם תלויה בחקירתנו: לדעת אביי, מכיוון שהבעלים אינו מוותר על ממונו, אי אפשר לקחת אותו ממנו ולבטל אותו ברוב. אך על המימד האיסורי שנובע מן הממון חלים דיני ביטול הרגילים, והקב"ה 'מוותר' על האיסור. אמנם לדעת רב ספרא מבחינה מהותית לא שייך שיחול דין ביטול על המישור הממוני, וממילא גם כל ההשלכות הנובעות ממישור זה נשארות בעינן.

הרב אברהם סתיו