!!

EAB- blank

דף יומיומי ביצה דף ח', שחיטה ביום טוב כשאין לו עפר הסוגיה בדפים ז'-ח' עוסקת בהרחבה בענייני כיסוי הדם ביום טוב. לדעת בית הלל, מי שאין לו עפר לכיסוי יימנע מן השחיטה ורק אם עבר ושחט, נדרשים בית הלל למצוא את הפתרון הטוב ביותר לכיסוי. בעיוננו אנו עוסקים, בדרך כלל, בשאלות הנוגעות ליסודות הסוגיה, אך היום נשנה מעט ממנהגנו, ונדון בקושיה צדדית שפלפלו בה אחרונים. העולה מן הסוגיה הוא שמי שאין באפשרותו לקיים את מצות הכיסוי יימנע כליל מן השחיטה. ואכן, מסקנה זו נפסקת בשו"ע בהלכות כיסוי הדם (יורה דעה, כ"ח) בפירוש: "מי שאין לו עפר לכסות, לא ישחוט". אמנם, אפשר שיש לחלק בין דברי המחבר למסקנת סוגייתנו: המחבר מתייחס למי שטכנית אינו מסוגל לכסות, משום שאין לו עפר ואילו בסוגייתנו מדובר על מי שנאסר עליו לכסות את הדם, מפאת קדושת יום טוב: ייתכן, שמי שאנוס טכנית - אכן לא ישחוט, אך מי שאנוס מחמת ההלכה, רשאי לשחוט ולהיפטר מן הכיסוי (וראה על כך במגן אברהם סימן י"ג ס"ק ח', ובמה שכתב להשיב על דבריו בשו"ת הר צבי, א' ט"ז). השאלה העומדת לפנינו היא האם רשאי אדם להכניס עצמו למצב שבו יבטל מאונס מצוה כלשהי. שאלה דומה נשאל המרדכי (מנחות, רמז תתקל"ט) בהקשר אחר, וחידש חידוש גדול. השאלה שהופנתה אל המרדכי היא האם אדם שיש לו בגד ד' כנפות שציציותיו נקרעו בשבת רשאי ללובשו. לכאורה, אין ללכת בבגד ד' כנפות בלי ציצית, ואף על פי כן חידש המרדכי שבשבת הדבר מותר: "לכן נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו, ולא אמר הכתוב בלשון "לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית" ... אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית, ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת". המרדכי מסביר, שעקרונית אין איסור ללכת בבגד ד' כנפות שאין בו ציצית, אלא שישנה מצות עשה להטיל ציצית בבגד. על כן בשבת, כאשר אין אפשרות להטיל ציציות בבגד, אין איסור ללובשו. דברי המרדכי הובאו להלכה במגן אברהם (אורח חיים, סימן י"ג ס"ק ח'). והנה, בשו"ת עונג יום טוב (סימן א') הקשה על דברי המרדכי מסוגייתינו: "דמי שאין לו עפר לכסות אסור לו לשחוט - הא התם נמי לא כתיב "לא תשחט אלא אם כן תכסה" רק דכתיב "כי יצוד ציד חיה או עוף וכסה את דמו", ונימא נמי דאם אין לי עפר אפילו הכי לא נאסרה עליו השחיטה?!". לדעת העונג יום טוב, לאור דברי המרדכי ראוי היה להתיר את השחיטה, בלא לחשוש בחוסר היכולת לכסות את האדם משום שמדובר על אונס, והאנוס פטור. העונג יום טוב מציע לחלק בין שחיטה ובין לבישת בגד. לדבריו, אמנם אי אפשר לשחוט ביום טוב, משום שאסור לכסות את הדם, אך ניתן להמתין למוצאי יום טוב, לשחוט ולכסות וליהנות מאותו עוף עצמו בהיתר גמור. זאת בניגוד למקרה של לבישת הבגד – במקרה זה, האדם לא יכול להישאר ערום כל היום, ועל כן התיר לו המרדכי ללבוש בגד בלי ציצית, ולסמוך על כך שהוא אנוס. בשו"ת שרידי אש (חלק ב' סימן ח') הציע הבחנה אחרת. לדבריו, יש לחלק בין ציצית, שהיא מצות גברא, ובין כיסוי הדם שהוא דין בחפצא – (שהדם לא יהיה מגולה על פני השדה). טענת אונס עשויה לפטור אדם מחובות גברא המוטלות עליו, ועל כן מי שאינו יכול לקשור ציצית בשבת, נפטר מן המצוה. ברם, טענת אונס אינה מועילה לפיתרון בעיה "אוביקטיבית" - בעית חפצא, בדם שפוך על פני השדה בביזיון. אמנם, האדם אנוס, אך בפועל התוצאה כה חמורה, ועל כן נאסרה הפעולה המובילה לתוצאה זו – השחיטה. למדנו איפוא, שיש לחלק בין מצוות שונות בשאלה האם רשאי אדם לגרום למצב שבו יאלץ לבטלן. הרב אביהוד שורץ