!!

EAB- blank

דף יומיומי דף מ"ט, חג הסוכות - חג החסד הגמרא בדף מ"ט ע"ב דורשת דרשה ארוכה בעניינה של מצות גמילות חסדים. הרמב"ם (הלכות אבל, י"ד א') חידש, שמצווה זו מבוססת על מצות עשה דאורייתא של ואהבת לרעך כמוך: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך". סוגייתנו מדגישה שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה, שכן גמילות חסדים היא בגופו. הרמב"ם מבהיר שגמילות חסדים זו מקיימת את מצות ואהבת לרעך כמוך. הרמב"ם במורה נבוכים (ג', נ"ג) מסביר את פירוש המילה חסד: "וכבר בארנו בפירוש אבות שחסד ענינו ההפלגה באי זה דבר שמפליגים בו". החסד מבטא את ההפלגה, כלומר את החריגה מן הגבולות הברורים והרשמיים. מידת הדין מבטאת את הגבול המצמצם, ואילו מידת החסד מבטאת את ההתרחבות והיציאה מן הגבולות והמגבלות. גם המסילת ישרים (פרק י"ח), בבואו להסביר את מידת החסידות, מבהיר כי עיקרה בכך שאדם נכון לקבל על עצמו יותר מן המצווה עליו. הוא איננו מסתפק בעיקר הדין, אלא מבקש להחמיר, להדר ולנהוג לפנים משורת הדין, כדרכם של חסידים. בעלי הדרש והחסידות ביארו, כי החסד היא מידתו של אברהם אבינו. ואמנם, לעיל בסוגייתינו למדנו: "בת נדיב" - בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: (תהילים מז, י) "נדיבי עמים נאספו עם א-להי אברהם"; א-להי אברהם ולא א-להי יצחק ויעקב?! אלא א-להי אברהם שהיה תחילה לגרים". מה בין נדיבותו של אברהם ובין היותו תחילה לגרים? אברהם אבינו הוא זה ששבר את המסגרות והגבולות. אברהם שבר לא רק את הפסילים בחנותו של תרח אביו, אלא את כלל המוסכמות החברתיות, המשפחתיות והדתיות שהיו נהוגות בתקופתו. מידת ההתפשטות וההפלגה אפיינה את אברהם אבינו. זהו הקשר בין הנדיבות והחסד בהם הוא כה מפורסם, ובין היותו ראשון לגרים. אפשר, שסוגיה ערוכה זו אינה שנויה לפנינו במקרה. חג הסוכות מבטא אף הוא את מידת החסד. בחג הסוכות אנו שוברים את המסגרת הבסיסית ביותר שמקיפה כל אחד מאיתנו - הבית! חג הסוכות דורש מן האדם לצאת מביתו וממסגרתו, ולדור בסוכה - בצילו של הקב"ה. סוגייתינו מצטטת, בין היתר, את הפסוק המפורסם מנבואת מיכה (ו', ח'): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:". מבין כל המידות כולן, דווקא מידת החסד היא המידה האהובה, וכדרך שאנו אומרים בברכת "שים שלום" בתפילת העמידה: "תורת חיים, ואהבת חסד...". גם אברהם אבינו, איש החסד הגדול, נקרא בדברי הנביא (ישעיהו, מ"א ח') "אַבְרָהָם אֹהֲבִי". נראה כי ניתן להסביר שהחסד והאהבה אף קשורים באופן מהותי. מי שחי בעולם של חסד, עולם של התפשטות והרחבה, עשוי לזכות גם באהבה, שהר האהבה אף היא גורמת לאדם לפרוץ את הגבולות, לשבור את השגרה, ולהתעלות מעל לכוחותיו. חג הסוכות, חג החסד, הוא גם חג האהבה. השמחה הגדולה המאפיינת חג זה (ועליה הרחבנו בעיוננו אתמול) נובעת מאותה אהבה גדולה לה' יתברך, שהיא הגורמת לנו לצאת מבתינו, וללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה, ביושבנו בסוכה. הרב אביהוד שורץ