דף יומיומי

סוכה דף מ"ח, והיית אך שמח

הסוגיה בדף מ"ח ע"א עוסקת במצות השמחה בשמונת ימי חג הסוכות. מצוה השמחה ביום טוב היא מצוה כללית, כדרך שפסק הרמב"ם (הלכות יום טוב, ו' י"ז):

"שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו".

למצוה כללית זו מתווספת השמחה המיוחדת בחג הסוכות, וכך כתב הרמב"ם בסוף הלכות לולב (ח', י"ב):

"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כג, מ): ושמחתם לפני ה' א-להיכם שבעת ימים".

בהמשך דבריו שם, חידש הרמב"ם יסוד גדול בעבודת ה':

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב".

הרמב"ם קובע בפירוש שהשמחה היא מצוה ממצוות התורה. כ"ק אדמו"ר מליובאויטש (קונטרס שמחה וביטחון בה', עמוד ג') העיר על כך:

"הדרך שהתווה הבעל שם טוב, תלמידיו ותלמידי תלמידיו מאורי החסידות, אשר הדגיש פעם אחר פעם ציווי השם יתברך "עבדו את ה' בשמחה", שהיא אחד היסודות בשיטת החסידות - באמת פסק הלכה היא ולא רק מידת חסידות, ופסק דין יסודי ועיקרי ולא פסק דין פרטי, והוא פסק דין הרמב"ם בסוף הלכות לולב ... ומזה מוכח שהשמחה היא עיקר בעבודת ה', ולכן כשחסר עניין השמחה הרי זה כאילו לא עבד עבודתו כלל, ולכן מגיע על זה עונש".

התייחסות "הלכתית" זו למצות השמחה משלבת בין הגדר ההלכתי הפורמאלי ובין התפיסה הקיומית והחווייתית, שלפיה אלה שזכו להידבק בתורת ה' ובמצוותיו לא יכולים שלא לחוש שמחה מתמדת לאורך זמן.

עיקר מצות השמחה ביום טוב הוא באכילת בשר שלמים, כמבואר במסכת פסחים (דף קט). לפיכך, מוציאה הגמרא בסוגייתנו את ליל יום טוב הראשון ממצות השמחה, שכן בלילה זה אין שוחטים שלמים, ואף אין חובה לשחוט שלמים מערב יום טוב ולאוכלם בלילה. לעומת ליל יום טוב הראשון, בלילות הבאים מתקיימת מצות השמחה אף בלילה, שכן השלמים שנשחטו במהלך היום נאכלים (בשמחה) בלילה.

אמנם, חשוב להדגיש שבצד חלוקה "טכנית" זו ביחס לקורבן השלמים, עומדת סוגייתינו על הבחנה מהותית יותר בין ליל יום טוב ראשון וליל יום טוב אחרון:

"מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו".

שמחת ליל יום טוב האחרון היא "שמחה מתוך שמחה", בבחינת "ילכו מחיל אל חיל", ועל כן היא עוצמתית יותר מזו של ליל יום טוב הראשון.

גם הימים שבהם אנו עומדים הם ימים שבין שמחה לשמחה. משנכנס אדר מרבין בשמחה, ובחג הפורים עצמו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. שמחה זו מוליכה אותנו לקראת שמחת חג הפסח. בשונה מחג הסוכות, שאליו אנו מגיעים מתוך אימת הדין בימים הנוראים, אל חג הפסח אנו מגיעים מתוך שמחת חכ הפורים. שמחת הפורים מתקשרת לניסים שנעשו לכנסת ישראל בתוך חשכת הגלות, אך חשיכה זו הולכת ומתפוגגת, עם הנץ אור הגאולה של החודש שבו נגאלו ובו עתידין להיגאל במהרה בימינו.

הרב אביהוד שורץ