דף יומיומי

סוכה דף יט – מחצלת

בסוגייתנו, בבירור דברי המשנה אודות יעודה של מחצלת, נאמר:

הא גופה קשיא, אמרת: עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. טעמא - דעשאה לשכיבה, הא סתמא - לסיכוך.

בפשטות נראה לומר כי אדם לא עושה חפץ ללא ייעוד מסוים. המקרה שבו ניתן לומר כי נעשה חפץ למספר שימושים הוא כאשר בעל מלאכה עושה את החפץ בכדי למוכרו; במקרה כזה מובן מדוע מחצלת גדולה נלקחת לשם סיכוך בעוד שקטנה נלקחת לשם שכיבה.

רבי ישעיה ב"ר מאלי די טראני ורבנו אשר נחלקו בעניין מחצלת – לדעת רבי ישעיה, מחצלת שנעשית בידי אומן למכרה לאחרים, השימוש שלה נקבע על פי דעתו של הקונה; ולדעת הרא"ש, השימוש שלה נקבע על פי השימוש של אנשי המקום ולא לפי דעתו של הקונה הפרטי.

רבי יהודה אריה ליב אלתר רצה לחלק בדברי הרא"ש שכתב כי אם אמר אדם לבעל מלאכה שיעשה לו מחצלת לשם סיכוך, אך במקום בו הוא מתגורר אנשי המקום נוהגים לשכב על המחצלות, הסכך פסול משום שהרואים אינם יודעים שביקש אותו אדם מהאומן מחצלת לשם סכך. לכן, כתב רבי יהודה אריה ליב אלתר שמה שנאמר שמותר לסכך במחצלת קטנה זה רק כאשר אותו אדם עשה המחצלת לעצמו, שכך יבינו הרואים כי הוא עשאה. אבל אם עשה את המחצלת בכדי למוכרה לאחרים, גם אם קנאה הקונה לצורך סיכוך, מכל מקום אזור לסכך בה משום גזרה, מפני הרואים.

דבריו קשים מעט שהרי מניין לרואים לדעת אם קנה אותו אדם את המחצלת או עשה אותה?! לכן, נראה יותר לומר בדברי הרא"ש שכוונת דבריו, 'עשאה לסיכוך', אמורות על מחצלות אשר נעשות לצורך סיכוך בשונה ממחצלות קטנות רגילות – ובכל מקרה אחר, בין אם עשה אותן בעצמו ובין אם קנה אותן, אין מסככים במחצלות אלה.

הרב ירון בן צבי