דף יומיומי

דף סג – פסח שנשחט קודם זמנו

בסוגייתנו נאמרו שלוש שיטות בנוגע לכשרות קרבן פסח בימות השנה: לדעת רבין פסח נעשה שלמים בלא עקירה. לדעת רב חסדא צריך לעקור את שם הפסח באמצעות כוונה לשחוט אותו לשם שלמים. ולדעת רב דימי אמנם יש לקבל באופן עקרוני את דעת רב חסדא, אך בנוסף יש לעקור את שם הפסח רק על ידי שחיטה בפנים.

במסכת פסחים (דף ס ע"ב), במסכת מנחות (דף מז ע"ב), במסכת זבחים (דף יא ע"א) ובמקומות נוספים בגמרא אנו למדים שקרבן פסח בשאר ימות השנה, ששחטו בפנים - פסול. דבר זה נוגד את האמור בסוגייתנו, שקרבן פסח שנעשה שלא בזמנו נחשב כקרבן שלמים.

יתכן לומר שהאמור 'פסח בשאר ימות השנה - שלמים הוי', אמור רק כאשר כבר עבר הפסח – כאשר הקרבן אינו מיועד עוד לקרבן החג. אך בכל אופן הקושיה נשארת לכל הפחות לדעת בעלי התוספות אשר במסכת זבחים (דף ח ע"ב ד"ה בשאר) כותבים ששתי הדעות האחרות - שקרבן הפסח פסול, עוסקות בקרבן שעומד להקרבה בפסח – לפני זמן החג, או קודם לחג שני [לאדם שצריך]. [במסכת פסחים (דף סד ע"א) נאמר שקרבן פסח בשאר ימות השנה הוא כקרבן שלמים (ללא עקירה) במידה והבעלים היו צריכים לחגוג בחג השני – כלומר, עקרונית הקרבן שנשאר מפסח ראשון אינו נעקר]

לדעת רוב הראשונים, דברי רבין נאמרים דווקא על קרבן הפסח שלאחר חג הפסח – כשאינו מיועד לפסח עוד, ועד הפסח הבא תעבור שנה; וכך גם נאמר בתלמוד הירושלמ (יומא, פרק ד הלכה א)

פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה, ברם הכא בשחיטה הוה משתנה.

דהיינו האמור הוא דווקא בפסח שעבר זמנו, שאז אין הוא צריך עקירה. פסח שנשחט בחוץ קודם הפסח – כשאין סתמו שלמים, אם נשחט לשם פסח או ללא כוונה מיוחדת נראה לומר שהאדם יהיה פטור. אולם, אם נשחט לשם שלמים, הדבר תלוי בדיון האם עקירת חוץ היא עקירה או לא; רב חלקיה בר טובי סובר ששמה עקירה ואילו רב דימי ורב ירמיה סוברים שהיא אינה עקירה – מדברי רבין אין הכרעה משום שהוא מדבר על פסח שסתמו שלמים ואינו צריך עקירה.

הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פרק יח הלכה י) ורבי מנחם המאירי מכריעים כרב חלקיה בר טובי, שעקירת חוץ הינה עקירה, ולכן אם שחט הקרבן בחוץ שלא לשמו - חייב. נראה לומר שהסיבה להכרעתם היא משום שמסקנתו של רב אשי היא שרבי יוחנן לא אמר את מה שרב דימי ורבי ירמיה תלו בו; בנוסף, במסכת זבחים (דף קיד ע"ב מובאת דעתו של רב חלקיה בר טובי מבלי דעת החולקים עליו בסוגייתנו.

הרב ירון בן צבי