דף יומיומי

יומא דף לד – צירוף

בסוגייתנו מובאת משנה בה נאמר שאם היה הכהן הגדול זקן או איסטניס היו מכינים לו מים חמים מערב יום הכיפורים ושופכים אותם לתוך המקווה ביום הכיפורים על מנת שהמים לא יהיו צוננים. בנוסף, מובאת ברייתא בה מוצגת דרך נוספת לחימום המים של המקווה:

תניא: אמר רבי יהודה: עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן.

מהתלמוד הירושלמי משמע שקיימת אי הסכמה בין דברי המשנה לדברי הברייתא בנוגע לדרך העדיפה לחימום המים, אולם בסוגייתנו, ומדברי רבי מנחם המאירי והרמב"ם נראה כי מדובר רק בשתי דרכים אפשריות ואין מחלוקת לגבי הדין.

בגמרא נשאלה השאלה כיצד ניתן לחמם את המים על ידי עששיות ברזל, שהרי הכנסתן לתוך המים החמים מחזקת ('מצרפת') את הברזל ממנו עם עשויות, פעולה שמוגדרת כאסורה משום שהדבר נחשב לתיקון כלי. לבעיה זו מוצעות שתי תשובות; נעסוק בשנייה:

אביי אמר: אפילו תימא שהגיע לצירוף, דבר שאין מתכוין מותר. - ומי אמר אביי הכי? והתניא: בשר ערלתו - אפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ, דברי רבי יאשיה. והוינן בה: קרא למה לי? ואמר אביי: לרבי יהודה, דאמר דבר שאין מתכוין אסור! - הני מילי בכל התורה כולה, אבל הכא - צירוף דרבנן הוא.

רש"י מסביר שאין איסור מהתורה בצירוף עששיות, וחכמים הקלו משום שהמחמם את המים אינו מתכון לצרף את הברזל; דבר זה אפשרי אפילו לשיטתו של רבי יהודה, שבדרך כלל אוסר דבר שאינו מתכון, מכיוון שבאיסור דרבנן הוא מסכים שמותר.

אם אכן נקבל הסבר זה, יוצא שמצבים של פסיק רישיה - פעולת היתר שבאופן וודאי תגרום לפעולת איסור, אשר באופן עקרוני אסור לעשותם אף על פי שהאדם אינו מתכוון לאיסור, יהיו מותרים כפי דעת רבי ישראל ישרלן (תרומת הדשן סד); זאת בשונה מדעת הפוסקים שאוסרים, כדוגמת רבי אברהם גומבינר (מגן אברהם שיד סימן קטן ה). יתכן להסביר את סיבת האוסרים בכך שלשיטתם הצירוף אינו פסיק רישיה; ואם הצירוף היה אסור מהתורה לא היה מתיר רבי יהודה – שכן הוא סובר שדבר שאינו מתכון אסור מהתורה.

הסבר נוסף שניתן לומר הוא כי המדובר הוא רק כאשר התוצאה האסורה מוכרחת להתבצע, אולם אם אין הכרח כזה, אז יהיה מותר; לדוגמא, יהיה ניתן להשתמש במין מתכת שאינה מתקשה במים.

הרב ירון בן צבי