דף יומיומי

יומא לג – סדר מערכה

[הערת העורך: בשעה טובה, עודכן ארכיון הדף היומיומי למסכתנו. בארכיון ניתן לדפדף לאחור ולעתים אף לפנים בעיוני הדף, ובמידה וחלה תקלה והדף לא נשלח למייל, ניתן לראותו על ידי כניסה ישירה אליו דרך הארכיון].

בגמרא מובא סדר המערכה של אביי אליבא דאבא שאול. סוגייתנו עוסקת באריכות בפרטים השונים וביחסים ביניהם, ואנו ננסה להתבונן במבט כללי על הסדר כולו. סדר העבודה בתחילת כל יום מורכב משנים עשר שלבים, אשר לדעת אביי אליבא דאבא שאול נעשים בסדר הבא:

1. מערכה גדולה.

2. מערכה שניה של קטרת.

3. שני גזירי עצים.

4. דישון מזבח פנימי.

5. ה' נרות.

6. דם התמיד.

7. ב' נרות.

8. קטרת.

9. איברים.

10. מנחה.

11. חביתין.

נסכים.

ראשית יש להבחין שעבודות אלו מתחלקות לשלושה שלבים בסיסיים אשר על הסדר ביניהם אין מחלוקת: א. סידור המערכות וגזרי העצים. ב. שלבים 4-8. ג. הקרבת האיברים, המנחה, החביתין והנסכים. לפי כל השיטות שבמקורות התנאיים, עבודת היום פותחת בהבערת המערכות והעצים, ומסתיימת בהקרבת האיברים והנלווים עליהם שמהווה כבר חלק מעבודת היום. אמנם ביחס לשלבים הנמצאים בין חלקים אלה מובאות שיטות שונות, וננסה לעמוד עליהן.

אחד המאפיינים הבולטים של שיטת אביי הוא התנועה המתמדת פנימה והחוצה – מן המערכות של מזבח העולה אל המזבח הפנימי והמנורה, ואחר כך אל דם התמיד שבחוץ ושוב אל המזבח הפנימי והמנורה, ולבסוף בחזרה אל ההקרבה שעל המזבח החיצון. במבט ראשון תנועה זו נראית קצת 'מבולגנת', וכבר עמד על כך רבי נתן בליקוטי הלכות שלו (שותפות ה, יא):

וְעַל - כֵּן צָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה לָזֶה וּלְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן פַּעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת וּפַעַם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זֹאת. וּכְמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת אִם תְּדַקְדֵּק בָּהֶם וְכַמְבֹאָר בְּסֵדֶר הַמַּעֲרָכָה שֶׁסִּדֵּר אַבַּיֵּי... עַיֵּן הֵיטֵב בְּסֵדֶר זֶה וְתִרְאֶה פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר הָרָאוּי, כִּי פַּעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת פְּנִים וּפַעַם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְגַם כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה נֶחֱלֶקֶת לַחֲלָקִים רַבִּים וְלֹא עָשׂוּ כַּסֵּדֶר לִגְמֹר עֲבוֹדָה אַחַת כְּסֵדֶר וְאַחַר - כָּךְ יַעַסְקוּ בַּשְּׁנִיָּה... וְכֵן אַחַר - כָּךְ יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים וְחִלּוּקִים נִפְלָאִים פַּעַם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת חוּץ וְקֹדֶם שֶׁגּוֹמְרָהּ חוֹזֵר לַעֲבוֹדַת פְּנִים וְכֵן בְּכָל פַּעַם... וְכָל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְדַלֵּג מֵעֲבוֹדַת פְּנִים לַעֲבוֹדַת חוּץ וּמֵעֲבוֹדַת חוּץ לַעֲבוֹדַת פְּנִים כְּפִי הַבֵּרוּר וְהָעֲלִיָּה. כִּי כָּךְ הוּא סֵדֶר הַמִּלְחָמָה עִם הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמְסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת.

במבט נוסף אפשר לראות בדברי אביי סדר ברור והגיוני: נראה שאביי מחלק את העבודות לשני חלקים – הכנות ועבודות. ובכל אחד מן החלקים מתחילים מן החוץ כלפי פנים. ממילא, בשלב ההכנות מתחילים בהכנת המערכות החיצוניות, ואחר כך מתקדמים לדישון המשבח הפנימי והמנורה. לאחר מכן גם בשלב העבודות מתחילים בדם התמיד שנעשה בחוץ ומתקדמים פנימה אל הטבת שתי הנרות והקטרת הקטורת. (הבנה זו תלויה בכך שנראה את הטבת חמש הנרות כהכנה ואת הטבת שתי הנרות כעבודה, ויש לכך ראיות שאין כאן מקום להאריך בהן)

אמנם בירושלמי כאן (ג, ה) ובספרא (צו א, ב) מובא סדר אחר:

1. שבעת הנרות.

2. קטורת.

3. תמיד.

ההבדל המרכזי הוא בהעברת דם התמיד ממקומו בין ה' נרות ל-ב' נרות, לאחר סיום הטבת הנרות והקטרת הקטורת. לפי סדר זה אין חילוק בין ההכנות לעבודות, וסדר הפעולות הפוך במהותו: מן הפנים כלפי חוץ. ייתכן שמחלוקת זו משקפת מחלוקת מהותית ביחס לאופי העבודה במקדש: לדעת אביי עבודת הכפרה שבחוץ היא ההכשר לכך שתשרה השכינה במקדש, ואילו לדעת הירושלמי והספרא נקודת ההתחלה היא בהשראת השכינה בהיכל, ועבודת הכפרה רק נגזרת מכך.

הרב אברהם סתיו