!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

שקלים יט – רוב וקרוב

המשנה (יט ע"א) דנה במעות המסופקות שאין אנו יודעים את זהותן ההלכתית:

מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה - קרוב לשקלים יפלו לשקלים, לנדבה יפלו לנדבה, מחצה למחצה יפלו לנדבה.

המשנה פותחת בכך שאם המעות קרובות לשופר מסוים אנו משייכים אותן אליו. קרבן העדה על אתר הביא על כך את דברי הגמרא בבבא בתרא (כג ע"ב) הלומדים מדין עגלה ערופה ללכת אחר ה"קרוב". אמנם הקשו הראשונים והאחרונים כולם - להלכה קיימא לן שרוב עדיף מקרוב, וממילא יש לבחון מהו השופר שמכיל את כמות המעות הגדולה ביותר ולשייך אליו את המעות המסופקות!

רבים מן המפרשים קיבלו את הקושיה באופן מוחלט, והעמידו את המשנה במקרה שבו יש כמות שווה של מעות בשני השופרות, ומשום כך אין כאן "רוב" ויש ללכת אחר הקרוב (ברטנורא). אמנם מלבד הדוחק בלשון המשנה, פירוש זה צריך להתמודד גם עם העובדה שהיו שישה שופרות של נדבה לעומת שופר אחד של שקלים, ולדעת רוב הפוסקים יש ללכת אחר רוב השופרות ולא אחר רוב המעות. (עיין נודע ביהודה תניינא או"ח סימן עא', ובית אפרים יו"ד סימן מ')

דרך אחרת שהלכו בה המפרשים היא לומר שכמות המעות שבשופרות משתנה לאורך היום, וממילא אין אפשרות לדעת באיזה שופר היו רוב מעות בשעת הנפילה, אף אם בשלב המציאה יש רוב באחד השופרות (תפארת ישראל). גם פירוש זה צריך להתמודד עם בעיית המספר העודף של שופרות הנדבה, ועם קשיים נוספים (עיין חתם סופר ב"ב כג ע"ב).

אמנם מסברה נראה שאפשר להבין את המשנה באופן אחר לחלוטין. הנחת המוצא של כל המפרשים הנ"ל הייתה שהמעות נפלו מתוך השופרות, וממילא יש משמעות לכמות המעות שיש בתוך השופרות. אך אפשר גם להבין שהמעות נפלו מכיסו של התורם עוד לפני שהגיעו לשופר עצמו. אם נבין כך, ברור יהיה מדוע נתחשב רק בקרבה אל השופר ולא לכמות המעות שבתוכו. קרבתם של המעות לשופר מסוים מלמדת על כך שנפלו מאדם שניסה להגיע לשופר זה, ואין זה משנה כלל מהי כמות המעות שיש כבר בתוך השופר.

מקור לדין מעין זה אפשר למצוא במשנה בבבא מציעא (כו ע"ב):

מצא בחנות - הרי אלו שלו, בין התיבה ולחנוני - של חנוני. לפני שולחני - הרי אלו שלו, בין הכסא ולשולחני - הרי אלו של שולחני.

מהמשנה הנ"ל נראה בבירור שאין משמעות לכמות המעות שאצל החנווני ביחס לכמות המעות שאצל הלקוחות. המיקום בהקשר של דיון המשנה מהווה רק הוכחה לכך שהמעות נפלו מכיסו של החנווני או מכיסם של לקוחותיו, ואין כלל מקום לדון כאן בדיני רוב וקרוב.

הרב אברהם סתיו