דף יומיומי

שקלים יב – חילול הקדש על מלאכה

במשנה (יב ע"א) נחלקו רבי עקיבא ובן עזאי כיצד משלמים את שכר האומנים מקודשי בדק הבית:

ינתנו לאומנין בשכרן - דברי ר"ע.
אמר לו בן עזאי: אינה היא המידה, אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן.

לדעת רבי עקיבא אפשר לשלם את שכר האומנים מקדשי בדק הבית באופן ישיר, אך לדעת בן עזאי אין זה כך, כמבואר בירושלמי (יב ע"א):

מה טעמא דבן עזאי? שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות.

לדעת בן עזאי אפשר לחלל הקדש רק על חפץ מוחשי ולא על מלאכה, ומשום כך יש לחלל את ההקדש על מעות אחרות לפני שנותנים אותו לאומנים בשכרם.

מהו שורש מחלוקתם של רבי עקיבא ובן עזאי?

אפשרות אחת היא שיסוד המחלוקת הוא על דין אומן קונה בשבח כלי. כלומר, לדעת רבי עקיבא יש לאומנים קניין ממשי בבניין שאותו בנו, ומשום כך אפשר לחלל את המעות על המלאכה. ואילו לדעת בן עזאי אין לאומנים קניין בבניין עצמו אלא שלהקדש יש חוב כלפיהם עבור עבודתם, וממילא אין כאן דבר מוחשי לחלל עליו את ההקדש.

מפרשי הירושלמי (קרבן העדה, תקלין חדתין) פירשו באופן אחר, וכתבו שמקורו של רבי עקיבא הוא מדברי הגמרא בתמורה (לא ע"ב):

קדשי בדק הבית נותנין (לאומנים בשכרם), אמר רבי אבהו: דאמר קרא 'ועשו לי' - משלי.

מדבריהם נראה שמחלוקת התנאים היא האם בכלל אמורה המלאכה להיעשות משל הקדש. לדעת רבי עקיבא גם מלאכת הבנייה נעשית מן ההקדש ויש לשלם עליה, אך לדעת בן עזאי צריכה המלאכה להיעשות בהתנדבות. בהסבר הדבר יש לומר שיש להשתמש בכספי הקדש רק לחפצים שקדושתם נשארת עליהם לעולם, ולא להוצאות מלאכה חד-פעמיות (עי' תוס' שם ד"ה הא).

אפשרות שלישית היא שנחלקו ביחס למעשה החילול הנדרש בכדי להוציא קדשים לחולין. לדעת רבי עקיבא ההקדש מתנהל כמו כל ישות ממונית אחרת, ובאפשרותו לשלם הן עבור מוצרים והן עבור שירותים. אך לדעת בן עזאי דין חילול הוא פעולה הלכתית הדורשת חפצא מוגדר שקדושת ההקדש תעבור אליו. דברים ברוח זו כתב גם החזון אי"ש (מנחות כח, טו), והוסיף שמדובר בדין דרבנן בלבד שדורש מראית עין של מעשה חילול על חפץ ממשי, ואילו מדאורייתא מודים כולי עלמא שהקדש מתחלל גם על מלאכה.

הרב אברהם סתיו