!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

פסחים עה – כי אם צלי אש

בפרשת בא (שמות יב) נאמר פעמיים שיש לאכול את הפסח כשהוא "צלי אש". מכפילות זו למדה המשנה (דף עד ע"א) שיש לצלות את הפסח על האש באופן ישיר ולא על ידי תולדות האש:

אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה.

את אופי הדרישה לצלייה ישירה על גבי האש אפשר להבין בשתי דרכים:

א. צורך במגע של הבשר באש עצמה.

ב. דין בבישול ישיר בחום האש ולא על ידי אמצעי.

השלכה אפשרית לחקירה זו אפשר למצוא בהשוואה אותה עושה הגמרא בסוגייתנו (דף עה ע"א) לדין תנור שהסיקו בקליפי ערלה:

בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה: תנור שהסיקו בקליפי ערלה, וגרפו ואפה בו את הפת, לדברי האוסר מהו?
אמר ליה: הפת מותרת.
אמר ליה, והאמר רב חיננא סבא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: תנור שהסיקו, וגרפו וצלה בו את הפסח - אין זה צלי אש, שנאמר (שמות יב) צלי אש (שמות יב) צלי אש שתי פעמים. טעמא - דגלי רחמנא צלי אש צלי אש שתי פעמים. הא לא גלי רחמנא - הוי אמינא צלי אש הוא!
אמר ליה: גלי רחמנא התם, וילפינן מינה.

מבלי להיכנס לפרטי הדיון, אפשר לראות שבדברי האמוראים עולה שאלת היכולת להשוות בין דין צלי אש בקרבן פסח לדין איסור הנאה מעצי ערלה. כלומר, האם ניתן ללמוד מכך שצלייה בתנור גרוף איננה "צלי אש" ששימוש בתנור גרוף שחומם בעצי ערלה אינו נחשב כהנאה מערלה. נראה בפשטות ששאלה זו תלויה בחקירה הנ"ל: אם דין "צלי אש" מחייב מגע ישיר של הבשר באש, אין כל מקום להשוותו לדין איסור הנאה מערלה, אך אם עניינו של דין "צלי אש" הוא החובה להשתמש באש באופן ישיר, אפשר לגזור מהגדרות שימוש ישיר בדין זה לגדרי האיסור ליהנות באופן ישיר מעצי ערלה.

ייתכן שחקירתנו תלויה גם במחלוקת ראשונים בסוגייתנו. הגמרא (דף עה ע"א) עמדה על סתירה-לכאורה במשנה הנ"ל, אשר בתחילתה אסרה את הצלייה על גבי אסכלה, ובסופה הביאה מעשה ברבן גמליאל שצלה את פסחו על גבי אסכלה. הגמרא יישבה קושי זה תוך חילוק בין שני סוגי אסכלות:

מעשה לסתור? - חסורי מיחסרא והכי קתני: ואם אסכלא מנוקבת - מותר.

האם מותר לצלות על גבי אסכלה מנוקבת גם כאשר הפסח נוגע בה? ייתכן שבשאלה זו נחלקו הרמב"ם והראב"ד (הלכות קרבן פסח ח, ט):

אין צולין את הפסח על גבי כלי אבן או כלי מתכות שנאמר צלי אש לא צלי דבר אחר, לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור צולין עליו...
השגת הראב"ד: א"א והוא שלא יגע בכלי שהרי אמרו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו.

מדברי הרמב"ם משמע שכאשר האסכלה מנוקבת והאש שולטת בה, אין בעיה בכך שהבשר נוגע באסכלה, ונראה מדבריו שאין צורך דווקא במגע ישיר באש אלא בשליטתה של האש במעשה הבישול (וכך עולה גם מדבריו בפירוש המשנה כאן). לעומת זאת הראב"ד סבור (וכן דעת רש"י ד"ה מנוקבת) שהבשר צריך לנגוע ישירות באש ולא בדבר אחר, והצלייה על גבי אסכלה מנוקבת מותרת רק בתנאי שהבשר אינו נוגע בה.

[השלכה נוספת לשאלה זו היא דין צלייה מעל גבי אסכלה שאינה מנוקבת בלי לנגוע בה, שנחלקו בה הצל"ח (דף עד ע"א) והשפ"א (דף עה" ע"א), ואכמ"ל.]

הרב אברהם סתיו