דף יומיומי

פסחים דף נא – ברכה על מנהג

כחלק מהדיון על כך שאין לשנות ממנהג המקום, נידונים גם מנהגים שאינם נכונים – רבנו אשר, רבי יום טוב אשבילי וראשונים רבים נוספים כותבים שמדובר במנהגים שנהגו עמי הארץ מעצמם:

בני חוזאי נהגי דמפרשי חלה מארוזא. אתו ואמרו ליה לרב יוסף. אמר להו: ניכלה זר באפייהו. איתיביה אביי: דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי להתירן בפניהם. אמר לו: ולאו מי איתמר עלה, אמר רב חסדא: בכותאי. - כותאי מאי טעמא - משום דמסרכי מילתא, הנך אינשי נמי סרכי מילתא! - אלא אמר רב אשי: חזינן, אי רובן אורז אכלי - לא ניכלה זר באפייהו, דילמא משתכחא תורת חלה מינייהו. ואי רובן דגן אכלי - ניכלה זר באפייהו, דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב.

על פניו, מלבד האמור בגמרא בנוגע לבעיה העקרונית – החשש שמא ישכחו תורת הפרשת חלה, יש לשאול מדוע לא נאמר, לפי דעתם של אלו שלא מברכים על מנהג, שיש להפרישם מאיסור של ברכה לבטלה?

בסוגיה העוסקת בברכה על מנהג, נחלקו הראשונים. לדעת חלק מהראשונים יש לברך על מנהג, כך לדוגמה כתב רבנו אשר רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כז).

" ויראה שיש לברך על הדלקת הנר כמו בשבת משום שלום בית"

בעקבות האמור במשנה ובגמרא, כותב רבנו אשר כי צריך לברך על קיומו של מנהג. טעם הדבר הוא שהואיל והתקבל כי מעמד נר של יום כיפור הוא ככל נר של יום טוב, יש מצות הדלקה משום שלום בית כמו בנר של יום טוב.

אולם, לדעת ראשונים אחרים אין לברך על מנהג, כך לדוגמה מובאים בבית יוסף דברי המרדכי שחולק על רבנו אשר (בית יוסף אורח חיים סימן תרי).

אבל המרדכי כתב בפרק מקום שנהגו (סי' תרט) דאין מברכין משום דקתני מקום שנהגו להדליק מדליקין אלמא ליכא מצוה. ואין לומר וצונו משום מנהג ובפרק במה מדליקין (שבת סי' רעג) כתב נראה דביום הכפורים בלא שבת אין מברכין על הדלקת הנר דלא חשו לשלום בית אלא בשבת משום כבוד שבת, ובספר המצות כתב יום הכפורים שחל להיות בשבת מדליקין בלא ברכה הואיל ואינו בא לצורך אכילה עכ"ל

כך, גם לדעת הרמב"ם אין לברך על מנהג (רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ז):

אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצוה, ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג, ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג

בשולי מחלוקת הראשונים, נוסיף שייתכן ומהאמור בסוגייתנו אנו למדים כי אף אם אין לברך על מנהג, מכל מקום אם אדם מברך על המנהג, אין בכך ברכה לבטלה. יש לציין שאם אכן כך הדברים הרי שלא רק מנהגי ישראל אשר יסודותיהם בהררי קודש ניתן לברך, ללא חשש ברכה לבטלה אלא אף על 'מנהג טעות', כמו אלו שהונהגו על ידי עמי הארץ אין בברכה עליהם חשש לברכה לבטלה – שאם לא כן, כפי שהזכרנו לעיל, היה על הסוגיה לקבוע שיש לומר להם לא לברך. יחד עם זאת, יתכן לומר שכל האמור בגמרא הוא רק בנוגע לשאלה האם לא לבטל המנהג אך יתכן שבאמת, בלא קשר, הוא אמר להם לא לברך.

הרב ירון בן צבי