דף יומיומי

פסחים דף מד – בטלה דעתו אצל כל אדם

חכמים ורבי אליעזר נחלקו בדין מי שאוכל כזית איסור המעורב בהיתר, במסגרת בירור הנושא בסוגיין מובאת ראיה מכותח הבבלי; בגמרא דוחים ראיה זו מכיון שאין אפשרות להתחייב מחמת אכילתו של הכותח, שכן אין באכילתו כדי אכילת פרס:

אלא: הנח לכותח הבבלי, דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס. אי בעיניה דקשריף וקאכיל ליה - בטלה דעתיה אצל כל אדם, ואי משטר קשטר ואכיל - לית ביה כזית בכדי אכילת פרס.

ההסבר הפשוט הוא שמכיון שבטלה דעתו של מי שאוכל כותח הבבלי בכדי אכילת פרס בעיני כל אדם, אם מישהו אכל באופן זה הוא יהיה פטור.

הסבר זה ניתן להבנה בשני דרכים:

א. אכילה נמדדת על פי מנהג בני אדם., ומכיוון שבאכילה רגילה אין כזית בכדי אכילת פרס, אכילה חריגה זו של אותו אדם בטלה משום שהוא לא נחשב כמי שאכל.

ב. אכילה מוגדרת על פה הדרך בה אוכלים - ומכיוון שהאדם אכל 'אכילה שלא כדרכה', הוא פטור. .

לפי ההסבר הראשון, באכילת מרור שהוא חריף ביותר אין כל קושי, שכן מנהג בני אדם לאכול אותו; אולם, לפי ההסבר השני הדבר יהיה מוקשה שכן לא מובן מדוע אכילת מרור לא מוגדרת כאכילה שלא כדרכה. יחד עם זאת, יתכן לומר שאכילה שלא כדרכה לא פוטרת אם בכל זאת אכל, הפטור הוא רק כאשר אכל כותח הבבלי לבד – שאז מדובר שבטלה דעתו, שאין זו דרך אכילה.

הרב ירון בן צבי