דף יומיומי

פסחים דף כ"ה, איסור הנאה מעבודה זרה

נאמר בגמרא (דף כ"ה עמוד א'):

"אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין, חוץ מעצי אשירה ... לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא".

ההבנה הפשוטה בקביעה זו היא שההתרפאות מעבודה זרה היא כעבודתה, ועל כן היא אסורה אפילו במקום סכנה, שכן בהלכות עבודה זרה קיימא לן יהרג ואל יעבור.

בכדי להצדיק הבנה זו, הסבירו רש"י ותוספות שמדובר על הנאה שנודף ממנה ריח של עבודה זרה. כך כתב רש"י:

"והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה".

הנהנה מעצי האשירה כביכול עובד אותה בפירוש, ועל כן הדבר אסור.

התוספות צועדים אף הם בדרך זו, ומסבירים שהיא מכתיבה את סוג ההנאה המותר או האסור:

"חוץ מעצי אשירה - נראה לר"י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים, אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר משום דאתי למיטעי בתר עבודה זרה ... אבל ע"י תחבושת שרי".

לדעת התוס', יש להבחין בין שני סוגים של רפואות עבודה זרה:

סוג אחד - ישנן תרופות פלא שאת סודן מכירים רק כמרי העבודה הזרה. בתרופות כאלה אסור להשתמש אפילו במקום סכנה, משום שיש חשש שהמשתמש בהן יבוא לשבח ולפאר את העבודה הזרה על סגולותיה הייחודיות.

סוג שני - ישנן תרופות רגילות ובדוקות, כגון תחבושות, שמשום מה מצאו את דרכן לעבודה זרה. תרופות אלה אמנם אסורות באיסור הנאה, אולם מדובר על איסור הנאה המקביל לכל איסורי הנאה שבתורה, והוא נדחה מפני פיקוח נפש.

הר"ן (ה: באלפס, ד"ה בכל) חלק על דברי התוס', וקבע שגם סוג התרופות השני אסור בשימוש, אפילו במקום פיקוח נפש:

"פירשו בתוס' ... אבל בירושלמי לא משמע הכי, דהתם אמרינן בהדיא שאפילו אמרו לו הבא עלין סתם והביא לו מעצי אשרה - ימות, ואל יתרפא בהן.
ושמע מינה דטמעא לאו משום דאתא לאמשוכי בתרה, אלא משום שהוא עובר על לאו ד"לא ידבק בידך מאומה מן החרם", ואף על גב דליתיה אלא לאו, בעבודה זרה הוא ממש כעבודה זרה, וכולוהו לאוי דילה אמרינן יהרג ואל יעבור".

נראה לבאר בכוונת הר"ן, שלעבודה הזרה ישנו כוח הרסני, שעלול להידבק בליבו ובנשמתו של אדם. לפיכך, ציוותה התורה על התנתקות גורפת מכל איסורי עבודה זרה, ואף אם מדובר על "עלים סתם". במילים אחרות, איסור "לא ידבק" מתייחס לכל מגע באיסורי עבודה זרה, משום שמגע כזה עלול להיות הרסני.

דברי הר"ן מחדדים את המשמעות המיוחדת שבאיסור עבודה זרה: אין מדובר על לאו בעלמא, אלא על ביטוי של תנועת-נפש שלילית. עבודה זרה היא עוון המשתלט על האדם, ומכתים את זהותו ואת נשמתו.

בית המקדש הראשון חרב בעטיה של עבודה זרה. בכל דור ודור ישנה "עבודה זרה" המבקשת להשתלט על נשמתנו ואישיותנו. תפילתנו בעת הזאת, ערב תשעה באב, שנזכה להתרחק ולהתנער מעבודה זרה, ומתוך כך נזכה בקרוב לבניין בית מקדשנו ותפארתנו.

הרב אביהוד שורץ