דף יומיומי

עירובין דף לה – רבי מאיר סבר ספיקא לחומרא

עירובין דף קד – אין בוזקין מלח במדינה

מהגמרא בסוגייתנו משמע שהאיסור לבזוק מלח מחוץ למקדש הוא משום בונה – יישור הקרקע. בשונה ממרדה תבן שמתכון ליפות את הקרקע במעשהו, במקרה של בזיקת המלח האיסור הוא אף כאשר אין כוונה ליישור הקרקע.

רבי יוסף תאומים (פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן שיג ס"ק יז) מתיר לפזר חול על מנת לכסות הרוק, הסיבה לדבריו היא משום שכשהאדם מפזר חול זה, אין הוא עושה זאת לשם בניין:

"מלח מבטל ליה ואסור, וכל שכן טיט וחול אסור, דהוה כמוסיף על הבנין ואשוי גומות, אבל בבית שמפזרין חול בכל בוקר שלא יהא נראה הרוק שרי, דלאו מתכוין לתקן".

דבריו אלו מוקשים שכן בסוגייתנו נאמר שאף אם אינו מתכון הדבר אסור!

יתכן לומר שרבי יוסף תאומים התכוון בדבריו רק למקרה שבו שפיכת החול היא על חלקים מסויימים שבהם נמצא הרוק ולא כששופכים החול על גבי כל הקרקע, שבצורה זו מוכח שאין כוונתו ליישור של הקרקע. דבר זה שונה מבזיקת המלח שנעשית על כל הקרקע. יתרה מזאת, מעשה בזיקת המלח נועד בכדי לאפשר את ההילוך על גבי הקרקע – כלומר, במעשה הבזיקה נעשה תיקון הקרקע; מסיבה זו נראה שאסור לבזוק מלח אף אם אין בכוונתו ליישר את הקרקע.

הקושי בדברים אלו הוא שהמסקנה היא שאסור לפזר מלח על גבי קרח בכדי למנוע החלקה משום שבמעשה זה נעשה תיקון של הקרקע. ברם, הרב יהושע נויברט (שמירת שבת כהלכתה כג, יז) כתב, על פי דבריו של רבי יוסף תאומים, שמותר לפזר מלח על גבי קרח במקום שיש חשש שיחליקו בו.

יתכן לומר שמבקרה שבו יש חשש שרבים ינזקו בו יש להקל בפיזור מלח שהוא נמס אבל אין לכסות הקרח באמצעות חול משום שבזה יש איסור של בונה.

הרב ירון בן צבי