דף יומיומי

ברכות דף נב – מצווה שיש בעשייתה ברכה על הכוס

הגמרא בסוגייתנו מבארת שאדם שיש לו רק כוס אחת יברך על הכוס ואין הוא שותה ממנה עד לאחר ברכת המזון. זאת משום שאי אפשר לברך ברכת המזון על הכוס מבלי לשתות מהיין שבה. בגמרא נאמר שהמברך אכן טועם מן היין ומשאיר את השאר לברכת המזון:

"והאמר מר: המברך צריך שיטעום! - דטעים ליה".

תשובת הגמרא היא שאכן המברך טועם מהיין (לא מהכוס, כך שאינו פוגם את שאר היין שנשאר בכוס) והשאר נשאר לצורך ברכת המזון.

על פניו, שאלת הגמרא אינה ברורה – אם שאלתה היא כיצד יתכן שאותו אדם מברך על יין ולא שותה ממנו, היה עליה לומר בצורה פשוטה יותר שאם אותו אדם לא ישתה מהיין יצא שהוא בירך ברכה לבטלה! יתר על כן, דברי הגמרא כאן לא עוסקים בברכות הנהנין בהם אדם צריך לטעום בתום הברכה – דין זה שצריך לטעום ממה שמברכים נאמר על עוסק בחיוב של אדם לטעום מכוס של מצווה; שמעצם העיסוק במצווה נצרך הוא לברך על היין.

יתכן להסביר את דברי הגמרא בכך שדרך שאלתה אנו למדים דבר נוסף – אם אדם מברך ברכת המזון ומתחייב בברכה, קל וחומר ביחס לאדם שמברך לשם שתיית היין שהוא מחויב לטעם מהיין שבירך עליו.

הרב ירון בן צבי