| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank
|
  |
דף יומיומי ברכות דף כח – תפילות בית המדרש "רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפלה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי. ניתן לעמוד על הבדל מהותי, המשקף בסיס משותף, בין שתי תפילותיו של רבי נחוניא. התפילה הראשונה, בכניסה לבית המדרש, היא תפילה על השפעתו של היחיד המתפלל על חבורת הלומדים: "שלא יארע דבר תקלה על ידי... וישמחו בי חברי... ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם". לעומת זאת, התפילה האחרונה, ביציאה מבית המדרש, היא הודאה על שכרו האישי של היחיד שנובעת מהשתייכותו לחבורת הלומדים: "ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות...". עניינן של התפילות איננו לימוד התורה לכשעצמו, אלא אופי המפגש שבין האדם ובין חבריו הלומדים בבית המדרש. התפילות מבטאות את שאיפתו של היחיד לתרום לחבורה כאשר הוא נכנס אליה, ומאידך את רצונו להמשיך ולשאוב ממנה כוחות כאשר הוא נפרד ממנה. השולחן ערוך (אורח חיים קי, ח) פסק את לשון המשנה, והעיר על כך הט"ז (ס"ק ח): "הנכנס לבית המדרש – נראה לי דהוא הדין במי שישב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט במי שהגיע להוראה. הט"ז מביא בדבריו נוסח אחר לברכה שלפני הלימוד, אשר הובא בעמוד הראשון של כל הגמרות בדפוס טלמן (והבאים אחריהם) כנוסח אלטרנטיבי לזה של רבי נחוניא. ולכאורה הדבר תמוה: מה ראה הט"ז לשנות מנוסח הגמרא? נראה שניתן להבין, בניגוד למדפיסי ש"ס טלמן, שהט"ז לא התכוון להחליף את הנוסח של הגמרא. הט"ז פותח את דבריו בכך שגם אדם לומד יחידי צריך להתפלל לפני הלימוד, אך הוא מודע לכך שהנוסח שמובא בגמרא עניינו דווקא במי שלומד בחבורה. משום כך הוא חידש נוסח חלופי עבור אותו אדם שלומד ביחידות. ואכן, בנוסח של הט"ז אין כל התייחסות לחבורת הלומדים אלא רק ליחיד הלומד והמורה. נראה שכך הבין גם המשנה ברורה (שם סקל"ה) בדברי הט"ז ולכן הוסיף שאם לומד בחבורה לא די בנוסח הט"ז ו"צריך לבקש גם כן שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו בתקלתו וכדאיתא בגמרא".
|
  |