דף יומיומי

ברכות דף כ – בשני דרב יהודה

בשלושה מקומות בש"ס דנים האמוראים מן הדור השלישי והרביעי בשאלת "ירידת הדורות" הרוחנית שאותה הם חשים, אשר עומדת בניגוד לפריחה התורנית שהם עדים לה:

"בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי!
וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא!
ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן!"

הגמרא מתארת התרחבות עצומה של עולם התורה, הן בכמות והן באיכות, המזכירה מעט את הפריחה התורנית שאליה אנו עדים בימינו: "מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא" (כמספר הסניפים של רשת הכוללים ללימוד טהרות שהקים הגרמ"י לפקוביץ). עם זאת, פריחה זו עומדת ביחס הפוך לקרבה הרוחנית לקב"ה: "מצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן".

שלוש תשובות שונות ניתנו בגמרא לשאלה זו, כל אחת במסכת אחרת, כל אחת ניתנה על ידי אמורא אחר. אם נעקוב אחר התשובות לפי סדר הדורות, ולא לפי סדר המסכתות, אפשר יהיה לראות תהליך מסוים שמתרחש בהן.

התשובה הראשונה היא תשובתו של רבה, אמורא בן הדור השלישי שאינו רחוק מתקופת רב יהודה (תענית כד עמוד ב):

"אי משום עובדא - אי איכא דחזא מידי לימא!
אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה".

נראה שתשובתו של רבה מבטאת את שלב ההדחקה: "אי איכא דחזא מידי לימא". אין הוא רואה בפער בין הדורות ביטוי לשינוי אמתי שאירע אצל גדולי הדור, ועל כן הוא נאלץ לתלות אותו בפשוטי העם. התמודדות מורכבת יותר אפשר למצוא בדברי אביי, אמורא מתחילת הדור הרביעי, בסוגייתנו (כ עמוד א):

"קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם".

אביי תולה את ההבדל בין הדורות בכך שבדורות הראשונים הייתה מעלה מיוחדת של מסירות נפש על קדושת השם שאינה נמצאת אפילו אצל גדולי הדור הנוכחי. עם זאת, עדיין נראה שאין בדבריו ביקורת אמתית כלפי דורו שלו אלא רק יחס מעריץ כלפי תכונת מסירות הנפש שהייתה בדורות שקדמו לו (שבאה לידי ביטוי במעשה של רב אדא בר אהבה המובא בהמשך הגמרא). אמירה נוקבת יותר אפשר למצוא בדברי רבא, אמורא מסוף הדור הרביעי, בגמרא בסנהדרין (קו עמוד ב):

"הקדוש ברוך הוא ליבא בעי, דכתיב וה' יראה ללבב".

ההקשר בסוגיה שם איננו הערצה של גדולי הדור הקודם, אלא השוואה של הדור הנוכחי לדואג ואחיתופל שלמדו תורה שלא לשם שמיים. רבא מזהה כנראה שהפריחה התורנית העצומה נוצרה על בסיס של כוונה לקויה, וממילא ברור מדוע אין היא מקרבת את הדור אל הקב"ה ואולי היא אף מהווה חלק מתהליך ההתרחקות ממנו.

הרב אברהם סתיו