דף יומיומי

נידה דף נג – 'ידיה בעיניה'

בסוגייתנו תוך כדי הבירור מדוע אין חוששים לראייה בבין השמשות, נאמר בגמרא המושג "ידיה בעיניה":

"ואמינא להו אנא: אילמלי ידיה בעיניה כל בין השמשות - יפה אתם אומרים, עכשיו - שמא עם סלוק ידיה ראתה? ואמרו לי: כי קאמרינן - כשנתנה ידיה בעיניה כל בין השמשות".

רש"י (ד"ה אילמלי ידיה בעיניה) מפרש שהכוונה היא, בשפה נקיה, לאותו מקום. הסבר זה אכן אפשרי אולם אין זה ברור כל כך מדוע השתמשו דווקא במשל של עין. ר"ל, מסוגיות שונות אנו מכירים שימוש במושג דומה (נדה דף יג עמוד א):

"והתניא: הא למה זה דומה - לנותן אצבע בעין, שכל זמן שאצבע בעין - עין מדמעת וחוזרת ומדמעת!"

הסוגיה הנ"ל עוסקת באדם שמחמם את האיבר שלו, שכל זמן שהוא ממשיך יפלט זרע; הדימיון לאצבע בעין מובן – כשם שכל זמן שהאצבע בעין הדמעות ימשיכו לדמוע, כך גם ביחס למי שמחמם את האיבר שלו. אם נסביר את המושג מסוגיתנו 'ידיה בעיניה' כפי ההסבר של המונח 'נותן אצבע בעין' נוכל להבין מדוע השתמשו דווקא בעין – כשם שהכוונה בנותן עין באצבע היא שאין מוציא האצבע מהעין ולכן הדמעות ממשיכות לרדת כך גם מי שבודקת כל הזמן משום ש'ידיה בעיניה' לא צריכה לחשוש שמא ראתה משום שוודאי לה שהיא לא ראתה.

עולה אם כן שמשמעות "ידיה בעיניה" הוא שהאשה עסוקה בבדיקות כל הזמן. באופן זה מובנת גם הסוגיה (לעיל מד עמוד ב) שעוסקת בבתולים של תינוקת מתחת לגיל שלוש. הגמרא שם מסתפקת האם הבתולים למעשה גדלים וחוזרים או שאין הם ניטלים כלל עד גיל שלוש; רב חסדא בגמרא מוכיח מלשון המשנה שקטנה שנבעלה מתחת לגיל שלוש בתוליה הולכים ולאחר מכן חוזרים כאילו לא נבעלה כלל:

"אמר רב חסדא: ת"ש פחות מכאן - כנותן אצבע בעין, למה לי למתני כנותן אצבע בעין? לתני פחות מכאן - ולא כלום, מאי לאו - הא קמ"ל: מה עין - מדמעת וחוזרת ומדמעת, אף בתולין - מיזל אזלי ואתי".

בהתאם לפירוש שהצענו לעיל, משמעות 'כנותן אצבע בעין' היא שהבתולין הולכים וחוזרים כמו שאצבע בתוך העין גורמת לעין לדמוע וכשמכניסים שוב אצבע לעין היא שוב מדמעת.

הרב ירון בן צבי