דף יומיומי

נידה דף לג – מקצת היום ככולו

הגמרא בסוגייתנו עוסקת באופן בו נשות הכותים ספרו את דם הנדה ודם הזבה; נשות הכותים היו מתחילות את ספירת הימים באותו היום בו האשה פסקה מלראות דם:

"יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה".

כלומר, במקום להתחיל את הספירה יום לאחר שהדם פסק – משום שצריך שבעה ימים נקיים מדם, יוצא שנשות הכותים המתינו רק ששה ימים. בהמשך מבררת הגמרא את הדין של מקצת היום ככולו בנוגע לזבה:

"מתקיף לה רמי בר חמא: ותספרנו, ואנן נמי ניספריה, דקיימא לן מקצת היום ככולו! אמר רבא: אם כן שכבת זרע דסתר בזיבה היכי משכחת לה? והא מקצת היום ככולו!"

על אף שכלל נקוט בידנו שמקצת היום ככולו, מקרה זה שונה משום שאנו למדים מכך ששכבת זרע סותרת יום אחד משבעת הנקיים שאין אומרים בזבה מקצת היום ככולו.

יחד עם זאת, בגמרא (פסחים דף צ עמוד ב) ישנו חילוק מעניין בין נדה לזבה: זבה טובלת בבוקר היום השביעי (אין היא צריכה להמתין להשלמת היום בכדי לטבול) ואילו נדה יכולה לטבול רק לאחר שתם היום (בלילה). כלומר, לכאורה המצב הפוך – יתר על כן, אשה שראתה דם נדה, הזמן שנשאר עד סוף היום נכלל בכלל של מקצת היום ככולו ויהיה עליה למנות רק עוד ששה ימים (בשונה מזבה שצריכה יום נקי לחלוטין).

כלומר: בנדה אנו אומרים מקצת היום ככולו לתחילת הספירה אולם אין אנו אומרים זאת לעניין טבילתה; בזבה אין אנו אומרים מקצת היום ככולו לתחילת הספירה אולם אנו אומרים זאת לעניין טבילתה.

על פניו, פירושו של הכלל מקצת היום ככולו הוא שאין אנו צריכים יום שלם ממש אלא די לנו במעט מהיום והוא מתפקד כיום שלם. לפי הסבר זה לא ניתן להבין בנקל את הסיבה שאין שוויון בין הדין של נדה לזבה. הרמב"ן בחידושיו על סגוייתנו מבאר את הכלל באופן שונה:

"סוף היום כתחלתו בין בתחלתה בין בסופה".

לדבריו ההסבר של הכלל הוא שמקצת היום נותן לנו אפשרות לדעת מה יהיה המשכו של אותו היום; על פי דבריו מובן החילוק שבין נדה לזבה – נדה שעצם ספירת הימים שלה הם של טומאה, למעשה היא טמאה בתחילת היום ולכן עליה לחכות עד היום הבא; אולם זבה סופרת ימי טהרה ולכן בתחילת היום היא טהורה וממילא כבר בתחילת היום היא יכולה לטבול.

לא כל כך פשוט להחיל הסבר זה על היום הראשון של הראיה בדם נדה. כלומר ביום בו האשה הייתה טהורה ולאחר מכן היא ראתה דם, לכאורה לא ברור מה קובע את אופיו של אותו היום. הר"ן בסוגייתנו כותב שהיות בתחילת היום הנדה עדיין לא נכנסה לכלל מניין הימים אין תחילת היום סותר את סופו. רק מהזמן בו החלה האשה את הספירה הכלל של מקצת היום ככולו נכנס לתוקף.

הרב ירון בן צבי