דף יומיומי

מעילה דף יג – קניין חצר בהקדש

המשנה בסוגייתנו מונה סוגים שונים של הקדש שבכולם נוהג דין מעילה. בהמשך המשנה עוסקת בדוגמאות לסוגי הקדש אלה. במקרים אלה, ההקדשה נעשתה על ידי הקדשת האובייקטים אגב הקדש אחר ללא הקדשת האובייקט עצמו. המשנה מחלקת בין מצב בו הקדיש אדם בור כשהבור כבר היה מלא במים לבין מצב בו הוקדש הבור ואח"כ נתמלא במים:

"כיצד: הקדיש בור מלא מים, אשפות מלאות זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה עשבים - מועלין בהם ובמה שבתוכה. אבל אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים, אשפה ואח"כ נתמלא זבל, שובך ואח"כ נתמלא יונים, אילן ואח"כ נתמלא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה".

במקרה בו הוקדש הבור כשהוא מלא במים או כשהאילן מלא בפירות וכיוצ"ב יש בהם דין מעילה וגם במה שבתוכם – המים הפירות וכו'. אבל במקרה שבו הוקדש הבור או האילן ורק לאחר מכן נתמלא הבור במים או האילן בפירות; דין המעילה הוא רק בבור ובעץ ולא במה שבתוכם. הסיבה לכך היא שהמים והפירות לא היו בשעת ההקדש וממילא הם לא הוקדשו מעולם. כלומר, ההקדש לא קנה אותם בקניין חצר אף על פי שהם נכנסו לרשות ההקדש.

ניתן להבין את הסיבה לכך שהמים והפירות לא הוקדשו בשני דרכים:

א. בשונה מהדיוט, גבוה לא קונה בקניין חצר משום שלא מצינו בתורה קניין כזה להקדש (תוספות ד"ה אבל אם הקדיש בור).

ב. הקדש קונה בקניין חצר אבל אין הוא מתקדש אלא אם ההקדשה הייתה בפה ולא אגב בקניין חצר.

באופן זה ניתן לומר שגם פירות שגדלו על עץ של הקדש אינם הקדש – או משום שהקדש לא קונה בדרך של קניין חצר, או משום שהם אכן ממון הקדש אלא שאין בהם דין מעילה משום שהם לא הוקדשו בפה (כפי שאמרנו לעיל).

יחד עם זאת, במסכת פסחים (דף נו עמוד ב) מבואר שאסור ליהנות מגידולי הקדש. דברים אלה קשים נוכח דברי התנא קמא שבמשנתו הסובר שאין בהם מעילה. יתכן להסביר שמה שנאמר בגמרא שם הוא שמדרבנן יש בהם איסור הנאה אולם גם לדבריהם מוסכם שאין איסור מעילה מהתורה.

בנושא זה כתב רבי יוסף ב"ר משה באב"ד (מנחת חינוך מצווה קכז סעיף ח) שאם הגידולים אינם ממון הקדש אז וודאי שאין איסור להשתמש בהם. אולם אם הגידולים הם ממון הקדש אלא שאין בהם מעילה (משום שלא הוקדשו בפה) אז נראה לומר שיש איסור תורה להשתמש בהם.

הרב ירון בן צבי