!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

תמורה דף כז – חילול ותמורה

בשתי דרכים עיקריות ניתן לנסות ולהעביר את קדושתה של בהמה אחת לבהמה אחרת: חילול ותמורה. ישנם הבדלים מספר בין דיני חילול ובין דיני תמורה, אך המרכזי שבהם הוא שבעוד שהחילול נתפס בעיני התורה כדרך לגיטימית להעברת קדושה, התמורה אינה נתפסת ככזו והממיר עובר על איסור וגם לא מצליח בפועל להפקיע את קדושת הקרבן. בעיון זה ננסה לעמוד על ההבדל העקרוני שבין שתי הדרכים.

המשנה שבדף הקודם (כו עמוד ב) דנה בלשונות השונות שבהם אדם יכול לנסות להפקיע את קדושת הבהמה:

"הרי זו תחת זו, תמורת זו, חליפת זו - הרי זו תמורה. זו מחוללת על זו - אין זו תמורה, ואם היה הקדש בעל מום - יוצא לחולין".

המשנה חילקה בין מילים שונות המשמשות לתיאור שינוי הקדושה: "תחת", "תמורת", "חליפת" ו-"מחוללת". אמנם בגמרא שם הובא שלשון "תחת" יכולה לשמש גם לחילול, בניגוד לדברי המשנה, והיא ניסתה למצוא חילוקים שונים בין מקרים שבהם מילה זו משמשת לתמורה ומקרים שבהם היא משמשת לחילול. בסוגייתנו (כז עמוד א) הציע רב אשי חילוק משלו בעניין זה:

"אמר רב אשי: אפילו בבעל מום נמי משכחת לה לישנא דאחולי ומשכחת לישנא דאתפוסי; ידו אקודש - חול הוי, ידו אחול - קודש הוה".

המדובר הוא בקרבן בעל מום שיכולים לחול עליו גם תמורה וגם חילול, והבעלים השתמש בלשון "זו תחת זו". במקרה כזה מחלק רב אשי בין מי שהניח ידו על הקרבן, שנחשב כמחלל, ובין מי שהניח ידו על בהמת החולין, שנחשב כממיר.

נראה שחילוק זה של רב אשי משקף את החילוק המהותי שבין חילול לתמורה. חילול הוא תהליך שמתמקד בחפץ הקדוש ומנסה ליטול ממנו את קדושתו ולהעביר אותה לחפץ אחר. לעומת זאת, התמורה היא תהליך שמתמקד בחפץ של החולין ומנסה להקדיש אותו במקום הקרבן המקורי.

הבעיה שבתמורה איננה בעצם הרצון להפקיע את קדושת הבהמה, שהרי הפקעת הקדושה אפשרית לכתחילה באופן של חילול. הבעיה היא בכך שהאדם סבור שקדושתה של בהמה אחרת יכולה לבוא כתחליף לקדושתה של הבהמה הראשונה. זוהי תפיסה מוטעית. קדושת הקרבן הינה גורם עצמאי והיא לא יכולה לפקוע אלא אם כן הועברה לחפץ אחר. הקדשה של בהמה אחרת לא יכולה לפצות או להחליף את קדושת הבהמה המקורית. ממילא ברורה גם תוצאתו של תהליך התמורה: "הוא ותמורתו יהיה קדש". השלב הראשון של הקדשת הבהמה השנייה חל, אך אין בהקדשה זו כדי להפקיע את הקדושה הנפרדת של הבהמה הראשונה.

הרב אברהם סתיו