דף יומיומי

תמורה דף כד – "מערימין על הבכור"

ההלכה היא שוולד זכר (שור, כבש או עז), שהוא פטר רחם לאמו, מתקדש בלידתו בקדושת בכורה ועל הבעלים לתת אותו לכהן. המשנה בסוגייתנו עוסקת ביכולת האדם להקדיש וולד של בהמה שלו לקרבן בו הוא חייב במקום שאותו וולד יתקדש בקדושת בכורה:

"כיצד מערימין על הבכור: מבכרת שהיתה מעוברת, אומר מה שבמעיה של זו אם זכר - עולה, ילדה זכר - יקרב עולה. ואם נקבה זבחי שלמים; ילדה נקבה - תקרב שלמים. אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים, ילדה זכר ונקבה - הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים. ילדה שני זכרים - אחד מהם יקרב עולה, והשני ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין. ילדה שתי נקבות - אחת מהם תקרב שלמים, והשניה תימכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין".

כאשר אדם מקדיש עובר במעי אמו העובר מתקדש מיד. היות ואין קדושה חלה על קדושה, כשייולד עובר זה, לא יתקדש בקדושת בכור. המשנה התייחסה לאפשרות של הקדשה לעולה ולא לאפשרות של הקדשה לשלמים. יתכן לומר שהסיבה לכך היא שקדושת עולה חמורה משל בכור, בעוד שקדושת השלמים אינה חמורה משל בכור ואסרו חכמים להוריד בקדושה. הסבר אחר ניתן להציע מדברי הרמב"ם (הלכות תמורה ד, יב):

"כיצד מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר, מקדישו בבטן קודם שיולד... אבל אינו יכול לומר זבחי שלמים שאינו יכול להפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו, ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה".

האיסור לשנות מבכור לשלמים אינו משום הורדה בקדושה אלא משום ששלמים נאכלים, ואסרו חכמים לשנות את סוג הקרבן בכדי להנות מבשרו. מכל מקום, אם הקדיש את העובר לשלמים, הקדושה תחול ותמנע את קדושת הבכור.

כאשר נולדים תאומים זכרים, מכיוון שהבעלים התכוון להקדיש ולהקריב רק קרבן אחד, רק אחד מהוולדות מתקדש, אולם נוהגים קדושה בשניהם בעקבות הספק איזה מהם התקדש. כלומר, משום שאין אנו יודעים איזה מהם חולין, מותר לבעלים למכור אחד ולהנות מהכסף של המכירה (שהוא באמת כסף חולין). הראשונים ביארו שעל המוכר להתנות עם הקונה שהלה יקדיש את הבהמה לעולה ואז הכהנים יקריבו את שתי העולות ויאמרו שכל אחת תעלה למי שהוא הבעלים שלה.

מדברי רבנו גרשום ורבי בצלאל אשכנזי משמע שהוולד הראשון הוא זה שמתקדש לעולה, לשיטתם הספק הוא כאשר לא ידוע מי נולד ראשון. אולם, דבריהם אינם ברורים שכן קדושת הוולד היא בעודו בבטן ואם כן סדר הלידה לא אמור להשפיע. יתכן היה להסביר כפי שנראה משפשט דברי רש"י:

"ילדה שני זכרים - על שניהן חלה קדושת עולה דהא קאמר אם זכר יהא עולה ומיהו לא נדר אלא חד הלכך הוא יקריב האחד לנדרו והב' ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין".

דהיינו, אם הבעלים לא הגדיר מי מהם מתקדש, שניהם מתקדשים אלא שהבעלים קיבל על עצמו להקריב רק קרבן אחד. ברם, נראה שגם רש"י לא סבר לומר כן משום שאדם לא יכול להקדיש קרבן ולמכור אותו לאדם אחר שיתכפר בו (פסחים דף פט עמוד ב). יתר על כן, בהמשך דברי הגמרא מוכח שההקדשה חלה רק על אחד מהוולדות. לכן, נראה שצריך לומר שגם לדעת רש"י הכוונה היא שאחד קדוש ועל השני מחמירים מספק.

הרב ירון בן צבי