דף יומיומי

ערכין דף כח – סתם חרם

מהתורה אנו למדים שאדם יכול להחרים דבר מנכסיו. סוגי החרמים הם: חרמי כהנים, הניתנים לכהנים, וחרמי בדק הבית, הניתנים לגבוה. כאשר אדם מחרים רכוש מסויים, הוא מפרש את דבריו – האם החרם הוא לכהנים או לבדק הבית (בית המקדש). בסוגייתנו, המשנה דנה במצב בו אדם לא פירש אם החרם הוא לכהנים או לבדק הבית:

"חרמי כהנים אין להם פדיון אלא ניתנים לכהנים רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו".

רבי יהודה בן בתירא וחכמים נחלקים. לדעת רבי יהודה בן בתירא אם האדם לא פירש את כוונתו החרם הוא לבדק הבית. לדעת חכמים, במקרה כזה החרם הוא לכהנים. ישנו מקרה דומה הנלמד במשנה במסכת נדרים (ב, ד):

"סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל... רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה סתם חרמים ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים".

כלומר, במקרה בו אדם החרים חפץ, ישנו חילוק בין איש יהודי לאיש גלילי. תושבי יהודה מתכוונים בסתם חרם לחרמי כהנים ותושבי הגליל מתכוונים לחרמי בדק הבית. השאלה המתבקשת היא מדוע לא מוצע חילוק זה גם בסוגייתינו.

יתכן לומר שבמסכת נדרים, המקרה המדובר הוא בהתפסה. ההתפסה היא מצב בו אדם מקבל נדר שכבר נדור ומעשה זה תלוי בדעתו/כוונתו של הנודר. המחלוקת בסוגייתנו שונה ומתייחסת למצב בו אדם החרים ממש – נדר חדש, בלא לפרש; במקרה זה יש להבין מה כוונת הכתוב. כלומר, אם נאמר, לשם דוגמה, שגזירת הכתוב היא שכל חרם שלא פורש הוא לבדק הבית, גם אם האדם שהחרים יצהיר כי כוונתו הייתה שהחרם יהיה לכהנים, החרם יהיה לבדק הבית. גילוי דעתו של המחרים תועיל רק אם יפרש דעתו בזמן אמירת החרם.

הרב ירון בן צבי