| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank
|
  |
דף יומיומי ערכין דף יא – שירת הלויים חלקים מסוימים מעבודת בית המקדש היו מלויים בשירה ובנגינה כלים מכלים שונים. במשנה (י עמוד א) הובאה מחלוקת תנאים בעניין זהותם של הנגנים בבית המקדש: "ועבדי כהנים היו, דברי ר"מ; בגמרא (יא עמוד א) נאמר שמחלוקת זו תלויה בהבנת היחס שבין שני חלקי השירה: השירה בפה והנגינה בכלי: "לימא בהא קמיפלגי, דמ"ד עבדים היו, קסבר: עיקר שירה בפה, וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא; ומ"ד לוים היו, קסבר: עיקר שירה בכלי". כלומר, מי שדורש שדווקא לויים ינגנו במקדש סבור שהנגינה היא עיקר מצוות השירה, ואילו מי שסובר שהנגנים יכולים היו להיות עבדים חושב כנראה שעיקר השירה דווקא בפה. נראה שמחלוקת זו בשאלת "עיקר השירה" יכולה לבטא שתי גישות עקרוניות שונות ביחס לדין השירה בכלל. בהמשך הסוגיה מובאים מספר מקורות לעצם דין השירה במקדש (ונדון כאן רק בחלקם): "אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר: "ושרת בשם ה' אלהיו", איזהו שירות שבשם? הוי אומר: זה שירה... נראה ששני המקורות הללו משקפים שתי נקודות מבט שונות ביחס לתפקידה של השירה. המקור הראשון רואה בשירה "שירות בשם ה'", עבודה שעניינה הוא התכנים של השבח וההודאה לה'. לעומת זאת, המקור השני רואה בשירה כלי ליצירת תחושה של "שמחה וטוב לבב" שמתוכה נוצרת הקרבה לה'. מסתבר שהדעה הסבורה שעיקר שירה בפה מעמידה את התכנים של השירה במרכז, ומבינה שעיקרה הוא השבח לשם ה', ואילו הדעה שסבורה שעיקר שירה בכלי מתמקדת דווקא באווירה של השמחה שאותה אמורה השירה ליצור. ניתן לקחת דיון זה צעד נוסף הלאה ולשאול מהו היחס המהותי שבין הקרבנות והשירה. האם השירה מהווה אמצעי ליצירת אווירה של שמחה בהקרבת הקרבן, או שמא ההיפך: קרבנות מסוימים (בעיקר נסכים) מהווים מכשיר שעל גביו יכולה לבוא השירה המהווה מטרה בפני עצמה. שאלה זו עולה מתוך מקור נוסף לדין שירה שהובא בגמרא: "'לעבוד עבודת עבודה', איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר: זו שירה". [שצריכה עבודת נסכים כדי להיאמר] מן הפסוק עצמו, המכנה את השירה "עבודת עבודה", ניתן להבין שהשירה היא רק מכשיר לעבודת הקרבנות. אך בדברי הגמרא נראה שדווקא השירה היא המטרה אשר צריכה עבודה אחרת שתאפשר את אמירתה.
|
  |