דף יומיומי

חולין דף קכז - הפלא שבטבע והפלא שבנס

אגב ענייני טומאת שרצים הנידונים בסוגייתינו, מביאה הגמרא בדף קכז עמוד א קטע מתורת כהנים, העוסק בבעלי חיים ממשפחת הצבים. בעיצומה של הברייתא מביע ר' עקיבא את התפעלותו מנפלאות הבריאה:

"וכשהיה ר' עקיבא מגיע לפסוק זה אומר: "מה רבו מעשיך ה' "! יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה, שבים - אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה - אילמלי יורדות לים מיד מתות; יש לך בריות גדלות באור, ויש לך בריות גדלות באויר, שבאור - אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר - אילמלי יורדות לאור מיד מתות; מה רבו מעשיך ה' ".

רש"י מבאר, שהתפעלותו של ר' עקיבא נובעת בעיקר מן הסלמדנרא, שנזכרה בברייתא יחד עם מינים נוספים ממשפחת הצבים:

"וסלמנדרא - שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו".

רש"י מציג שלושה מאפיינים לסלמנדרא: הסלמנדרא היא שרץ; יצירתה כוללת גם היבטים מיסטיים וכשפים; יש לה סגולה מיוחדת של הגנה מפני אש. עניין זה האחרון מוזכר בפירוש בגמרא במסכת סנהדרין (סג עמוד ב), בה מסופר על חזקיהו המלך שאביו ביקש להעבירו באש למולך, אך אימו סכה על בשרו מן הסלמדנרא, וכך לא שלטה בו האש. בפירושו שם רש"י איננו מזכיר כלל ועיקר את עניין הכשפים הכרוכים ביצירת הסלמדנרא. ואמנם, החתם סופר דחה את פירושו של רש"י בסוגייתינו מפני פירושו בסנהדרין, והסביר:

"וגם קשה להלום שהמכשפים יכולין לבריאת בריה חדשה, וגם קשה שקרא בא לרבות בריה שעל ידי כשפים שלא בטבע! על כן נראה לעניות דעתי, דודאי בריה היא שביסוד אש כדמשמע בשמעתין, והיא גדולה בהרים המרוקים אש הידועים."

החתם סופר קובע, שהסלמנדרא היא בעל חיים רגיל, אשר מטבע בריאתו, ואף ללא כשפים, הינו בעל הסגולה להגן מפני האש.

במאמר מוסגר נזכיר, כי החתם סופר מסיק מפירושו מסקנה מעניינת. בגמרא במסכת חגיגה (כז עמוד א) נאמר, כי כפי שהאש אינה שולטת בסלמדנרא, כך אש הגהנום אינה שולטת בתלמידי חכמים. כאמור, לדעת החתם סופר הסלמדנרא הינה בריה שבדרך הטבע אין האש שולטת בה, ומכאן הוא מסיק:

"ואני אומר דדבר גדול ומוסר השכל קמשמע לן, דהנה סלמנדרא אין אש שולט בו בטבע הוא ולא בנס והכי נמי תלמידי חכמים על ידי תורה שכולה אש ניצל בטבע לא בנס".

כאמור, רש"י ממקד את התפעלותו של ר' עקיבא בסלמנדרא. לאמיתו של דבר לשונו של ר' עקיבא כוללת הרבה יותר: הוא לא מתפעל רק מסוגלתה המיוחדת של הסלמנדרא, שאיננה נשרפת באש, אלא מן העובדה שלכל יצור חי ישנו מקום המיוחד לו, ואין הוא יכול לחרוג ממנו כי הוא זה. החכמה הא-להית הציבה את הנבראים באויר, בים, ביבשה ואפילו באש, וכל יצור יודע את מקומו המדוייק, ולא יכול לבחור לעצמו מקום אחר.

בהמשך הסוגיה נזכרת גם קביעה הפוכה. רב הונא מתאר כיצד נוצר הערוד - חיה ארסית ומסוכנת (ראה בשיטה מקובצת כאן, אות ג', המנקד ערוַד, כנראה כדי להבחין בין החיה הנזכרת כאן, ובין הערוֹד - חמור הבר המקראי). ערוד זה בא לעולם בדרך של "נס בתוך נס" - פרי כלאים של צב ונחש. הגמרא מבהירה, כי מדובר על נס של פורענות, אשר מטרתו, כאמור, להיפרע מאלה הראויים להענש.

ובכן, הטבע נפלא בשני מובנים. המובן הפשוט הוא זה של החוקיות הקבועה, שאין אפשרות לסטות ממנה. אך סוף סוף, כל העולם כולו לא נברא אלא כדי לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא. ממילא, בתוך עולם טבעי זה מצויים גם ניסים, וניסים בתוך ניסים, שמטרתם לזכך ולצרף את הבריות. המתבונן בבריאה נדרש לחוש בשתי ההתפעלויות: זו שמן הטבע, וזו שמן הנס שבתוך הטבע.

הרב אביהוד שורץ