דף יומיומי

חולין דף קכד – צירוף במגע ובמשא

המשנה מביאה מחלוקת תנאים בעניין עור שהיו עליו שני חצאי זיתים של בשר: לפי רבי ישמעאל מטמא במשא ולא במגע, ואילו לרבי עקיבא אינו מטמא לא במגע ולא במשא. לדעת רבי ישמעאל, במקרה כזה ישנם תנאים ליצירת טומאת משא, אך אין תנאים ליצירת טומאת מגע. את דעתו של רבי עקיבא ניתן להבין בשתי דרכים: א. לדעתו אין כאן תנאים ליצירת טומאת מגע או משא. ב. רבי עקיבא מודה שיש כאן תנאים ליצירת טומאת משא, אלא שלדעתו ישנו כלל, שכל חפץ שאינו יכול לקבל טומאת מגע אינו מקבל טומאת משא, גם אם יש תנאים ליצירת טומאה זו. לפי האפשרות הראשונה המחלוקת נוגעת לעניין גדרי טומאת משא, ואילו לפי האפשרות השנייה המחלוקת נוגעת ליחס שבין טומאת מגע לטומאת משא.

הקשר בין טומאת מגע לטומאת משא עולה במשנה אשר קובעת שקולית סתומה של נבלה אינה מטמאת במשא, היות ולא יכולה לבא לידי טומאת מגע. הגמרא מניחה שדברי המשנה הם לדעת רבי עקיבא, והספק שעלה בגמרא (קכד עמוד ב) הוא מהי דעת רבי ישמעאל בנוגע לדין זה. אם רבי ישמעאל חולק על הקשר בין טומאת מגע לטומאת משא, ניתן לומר שזוהי נקודת מחלוקתו עם רבי עקיבא. אם רבי ישמעאל מודה לכלל, ניתן לומר שהם נחלקו בנוגע לאמת המידה של הכלל - מה נחשב "בא לכלל מגע". לחילופין, עולה בגמרא האפשרות שרבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו רק בנקודה צדדית הקשורה לדיני שומר.

הכלל שאומר שכל שאינו בטומאת מגע אינו בטומאת משא, ניתן להבנה בדרכים שונות. ההבנה הפשוטה היא, שטומאת משא היא הרחבה של טומאת מגע, ולכן היא שייכת רק במקום שטומאת מגע שייכת. ברם, ניתן להבין אחרת ולומר כי 'אינו בטומאת מגע' בא להגדיר את החפץ - דבר שאינו ניתן לנגיעה ואינו בהישג יד, אינו יכול להיכלל בעולם הטומאות, ולכן גם טומאת משא אינה שייכת בו.

הרב ירון בן צבי