דף יומיומי

חולין דף קכג – העור המופשט מן הבהמה

במשנה נאמר שמבחינת דיני טומאה תהליך הפשטת עור הבהמה מתחלק לשני חלקים - עד שמפשיטים כדי אחיזה, העור שהופשט מקבל טומאה; מכאן ואילך העור אינו מקבל טומאה. בגמרא נחלקו אמוראים, האם בשלב השני כל העור שהופשט אינו מקבל טומאה (רב), או שהטפח הסמוך לבשר כן מקבל טומאה (רב אסי).

ישנה מחלוקת ראשונים מדוע העור מקבל טומאה בשלב הראשון. רש"י מסביר שהדבר מבוסס על דין יד, שהרי ניתן לטלטל את בשר הבהמה באמצעות העור שהופשט. לפי זה מסביר רש"י את מחלוקת האמוראים: רב אסי סובר שהטפח הסמוך לבשר תמיד נחשב יד, שהרי באמצעותו קל להמשיך ולהפשיט את העור, ואילו רב סובר שרק מה שמועיל לטלטול הבשר נחשב יד, ולא מה שמועיל לצרכים אחרים כגון הפשטת העור. שיטת רב מתאימה לדברי המשנה בטבול יום (ג, א) בעניין אוכל שנפרס. המשנה קובעת שמה שנפרס מוגדר כיד רק אם ניתן לטלטל באמצעותו את שאר האוכל. ייתכן שרב אסי יתרץ, שהמשנה שם אינה עוסקת בהגדרת יד, אלא בשאלה עד מתי נחשב האוכל שנפרס עדיין חלק מהאוכל עצמו.

בתוספות מובאת דעה החולקת על רש"י, לפיה משנתנו אינה עוסקת בדין יד אלא בדין שומר. בגמרא עצמה אין אזכור מפורש ליד או לשומר.

בניגוד לדעות אלה, במקורות רבים אין התייחסות ליד ושומר. הגמרא אמנם מסבירה שמחלוקת התנאים במשנה בעניין עור שעל הצוואר עוסקת בשומר העומד להינתק מאליו, אך שם מדובר בעור שטרם הופשט, ולא במה שהופשט. הרמב"ם (אבות הטומאות א, י) פוסק את המשנה בלא להזכיר יד או שומר, וכותב שכל זמן שלא הפשיט כשיעור המופיע במשנה, "הנוגע בעור כנוגע בבשר". המושגים ברמב"ם בפירוש המשניות הם "חיבור" ו"אינו חיבור", ואין הזכרה מפורשת של יד או שומר. גם הברייתא בתורת כהנים (פרשה י, ו), הלומדת את דין המשנה, לא מזכירה יד ושומר, אלא מדברת על העור כחלק מן הנבלה. כל המקורות הללו מחזרים הבנה שדין המשנה אינו מבוסס על יד או שומר, אלא על יסוד אחר והוא שהעור המופשט נחשב חלק מן הבהמה.

הצעה זו קשה היות והעור אינו מצטרף לשיעור טומאת נבלות אפילו אם הוא מחובר לבשר, כפי שנאמר בגמרא בראשית הפרק. לכן צריך לומר שהעור נחשב חלק מהבהמה רק באופן חלקי ולכן הוא מוליך את הטומאה אך לא מצטרף לשיעור.

הרב ירון בן צבי