דף יוםיומי

חולין דף פב – עגלה ערופה

במסכת כריתות (דף ו עמוד א) למדים לגבי עגלה ערופה שהיא אסורה בהנאה:

"עגלה ערופה מאי היא? דתניא: וערפו שם את העגלה בנחל - (מלמד שטעונין גניזה)"

בגמרא דורשים מייתור המילה 'שם' ששם תהא קבורתה (רש"י), צריך לקבור את העגלה והיא אסורה בהנאה.

בגמרא מובאת משנה המלמדת את הדין במקרה שגילו מי הרוצח קודם שערפו את העגלה:

"ועגלה ערופה לאו שחיטה ראויה היא? והתנן: נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה - תצא ותרעה בעדר! אמר ר"ש בן לקיש משום רבי ינאי: עגלה ערופה אינה משנה."

מהמשנה למדים שהבהמה מותרת כמו כל בהמה ואין בה כל איסור על אף שיעדו אותה לשם עגלה ערופה. כלומר, איסור ההנאה שנלמד במסכת כריתות הוא רק מזמן עריפת העגלה, אבל קודם לעריפתה היא חוזרת להיתר ככול הבהמות.

למסקנה יש מחלוקת תנאים האם העגלה נאסרת (בעודה בחיים) משעת ירידתה לנחל או רק משעה שהיא נערפת.

לדעת מי שאומר שעגלה ערופה, שנמצא ההורג קודם שהיא נשחטה, תצא ותרעה בעדר, לכאורה, דעתו היא שהעגלה נאסרת רק לאחר מיתה. אולם, הרמב"ם פסק (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י, הלכה ו – ח):

"עגלה ערופה אסורה בהנייה ונקברת במקום עריפתה, ומשתרד לנחל תיאסר בהנייה אף על פי שעדיין לא נערפה... נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר."

זאת אומרת, מצד אחד פסק הרמב"ם שהעגלה נאסרת בעודה בחיים ומצד שני הוא פסק שאם נמצא ההורג העגלה תרעה בעדר (ראה כסף משנה שמביא את הרשב"א שתמה על העניין). מהסוגיה שלנו, לפי הדעה שעגלה נאסרת מחיים, יוצא שאם נמצא ההורג, העגלה נשארת באיסורה.

התוספות (כריתות דף כה עמוד א ד"ה הא איתסרא לה מחיים) אומרים שהסיבה לכך שהעגלה נשארת באיסורה היא מכיוון שיש לדמות את העגלה לאשם תלוי. כלומר, משום שהעגלה באה על הספק, לכן גם אם נודע מי הוא הרוצח קודם שהיא נערפה עדיין העגלה נשארת באיסורה.

השפת אמת שואל על דברי התוספות, אם סברת חכמים היא שמתוך שליבו נוקפו האדם גומר ומקדיש – דין זה אינו שייך בעגלה ערופה משום שאין לה בעלים אלא גזרת הכתוב היא שהורדת העגלה אל הנחל היא שאוסרת אותה. לכן, אם התברר מי הוא הרוצח וממילא אין דין של עגלה ערופה, העגלה צריכה להיות מותרת?

תשובה אפשרית לכך ניתן לומר מדברי התוספות (ד"ה והא תנן נמצא ההורג), שאם הורידו זקני העיר את העגלה במחשבה מסויימת והתברר שהם טעו, העגלה לא נאסרת. כלומר, הירידה לנחל היא לא מעשה טכני בלבד, המעשה תלוי במחשבה של זקני העיר - מסברה צורך זה דומה לדין מחשבה בהקדש. יתכן שכוונת הדברים בהשוואת דין עגלה לדין אשם תלוי היא שמכיוון שהתחיל מעשה העגלה קודם שנמצא ההורג, בשעה שעדיין היה ספק, תקנת חכמים היא שאין להפקיע את העגלה ממעמדה לגמרי ולכן גם אין אפשרות של פדיון לעגלה ערופה.

הרב ירון בן צבי