!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

חולין דף נח – כל יתר כנטול דמי

במשנה בבכורות (מ.) נאמר:

"בהמה בעלת חמש רגלים, או שאין לה אלא שלש – הרי זה מום."

הגמרא בסוגיתנו (נח:) מביאה ביחס למשנה זו את דברי רב הונא:

"אמר רב הונא: לא שנו אלא שחסר ויתר ביד, אבל חסר ויתר ברגל - טרפה נמי הויא, מאי טעמא - כל יתר כנטול דמי."

רב הונא קבע כלל בדיני טריפות: "כל יתר כנטול דמי", והראשונים נחלקו בהבנת כלל זה. לדעת הרמב"ן והרשב"א על אתר, משמעותו של כלל זה היא שכל איבר יתר נחשב כעומר להינטל ולכן רואים אותו כאילו כבר ניטל. לפי הבנה זו, הטריפה איננה קשורה באופן ישיר לאיבר היתר, אלא לכך שאיבר זה מחובר לאיברים אחרים וממילא נטילתו יכולה להטריף את הבהמה. משום כך כתבו הרשב"א והרמב"ן שדווקא כאשר הרגל היתירה יוצאת ממקום שבו נטילתה יכולה להטריף היא מטריפה, אך אם יוצאת למטה מצומת הגידים אין היא מטריפה.

אמנם, רש"י (ד"ה כנטול) פירש את דינו של רב הונא באופן אחר:

"יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה."

רש"י מבין שכוונת רב הונא איננה שהאיבר היתר עצמו נחשב כאילו הוא נטול, אלא שכאשר יש לבהמה איבר מיותר יש לדון אותה כאילו היה חסר לה איבר כנגדו, וממילא יש להחשיב בהמה עם שלוש רגלים אחוריות כבהמה עם רגל אחת. בהבנה זו של רש"י יש חידוש גדול מסברה, ונראה שניתן להבין את שיטתו בשתי דרכים שונות:

א. עצם האיבר היתר הוא שפוסל. כלומר, ישנו דין מיוחד של פסול באיבר מיותר, בדומה לפסול של איבר חסר. ייתכן שדין זה מקורו בקבלה מיוחדת של הלכה למשה מסיני, כפי שכתב המרדכי (חולין תרלו).

ב. באופן אחר ניתן לומר שהאיבר היתר יוצר למעשה פעולה של חיסרון באיבר אחר כנגדו משום שהוא יונק ממנו את חיותו. כך למשל כתב בשו"ת מהר"י ווייל (בהג"ה להלכות בדיקות, וראה ניסוח אחר ברש"ש בסוגייתנו):

"טעם יפה שמעתי על כל יתר כנטול דמי, לפי כשבא דואג האדומי ויגד לשאול בא דוד אל בית אחימלך אמר דוד חסד אל כל היום שמעיין נובע תחת הלשון שממנה יוצא הרוח. וכשם שמעיין נובע תחת הלשון, כך כל אבר ואבר יש לו מעיין. בזמן שכל אבר ואבר יונק ממעיין שלו יוכל להתקיים, אבל כששני אברים יונקים ממעיין אחד אינם יכולים להתקיים לפיכך אמרו חכמים כל יתר כנטול דמי."

ייתכן שקיימת נפקא מינא בין שתי ההבנות בדעת רש"י ביחס לרגל יתירה שיוצאת למטה מצומת הגידין. לפי ההבנה הראשונה, מסתבר שגם רגל כזו תפסול משום שהיא עצמה רגל שלימה וממילא חל עליה הדין ש"כל יתר כנטול דמי". נראה בבירור שכך הבינו גם הרמב"ן והרשב"א, ולכן טרחו להדגיש שדווקא לפי שיטתם רגל כזו תהיה כשרה. אמנם, לפי ההבנה השנייה ייתכן שגם רש"י יכשיר רגל כזו, משום שכאשר היא יוצאת למטה מצומת הגידים אין היא יונקת ממקום שמטריף את הבהמה. ואכן, השולחן ערוך (יו"ד נה, ד) פסק שדווקא רגל שיוצאת למעלה מצומת הגידין מטריפה, וכתב הגר"א (שם סקי"ד) שגם רש"י מודה בכך (עיין שם שנימק זאת באופן אחר).

הרב אברהם סתיו