דף יוםיומי

חולין נב – נשתברו רוב צלעותיה

במשנה (מב.) נאמר שבהמה שנשתברו רוב צלעותיה מוגדרת כטריפה. טריפה זו מיוחדת בכך שאין היא נופלת באיבר אחד אלא נוצרת כתוצאה משבירה של מספר צלעות ביחד. ממילא נראה שניתן להבין את דינה של טריפה זו בשתי דרכים שונות:

א. טריפה זו מבוססת על דין "רוב", בדומה לדין כרס החיצונית שנקרעה ברובה (לעיל נ:) ודינים נוספים. ממילא צריך יהיה להניח שהצלעות כולן נחשבות כאיבר אחד, וכאשר רובו נשבר מוגדרת הבהמה כטריפה.

ב. אם לא נראה את הצלעות כולן כאיסר אחד, צריך יהיה לומר שטריפה זו מהווה דין מיוחד של צירוף איברים שונים (=צלעות שונות) לדין טריפה. כלומר, צלע אחת איננה איבר משמעותי מספיק כדי להטריף את הבהמה, אך מספר צלעות שנשברו מצטרפות יחד כדי להטריף.

ייתכן שניתן לברר חקירה זו לאור מחלוקת האמוראים בהגדרת רוב צלעות (נב.):

"אמר עולא,
בן זכאי אמר: נעקרו - ברוב צד אחד, נשתברו - ברוב שני צדדין;
רבי יוחנן אמר: בין נעקרו, בין נשתברו - ברוב שני צדדין."

שיטת רבי יוחנן היא שאין חילוק בין "נעקרו" ו"נשתברו", ובשני המקרים צריך רוב שני צדדים (היינו 12 צלעות מתוך 22) בכדי להטריף. מאידך, שיטת בן זכאי היא שכאשר הצלעות נעקרו די ברוב צד אחד, היינו 6 צלעות, בכדי להטריף את הבהמה.

בדעת רבי יוחנן (וכן בדעת בן זכאי ב"נשתברו"), ברור שאין משמעות לשאלה אילו צלעות נשברו. שהרי בין אם מדובר בדין "רוב" של מערכת הצלעות ובין אם מדובר בצירוף של מספר צלעות לטריפה, כל 12 צלעות שיישברו יטריפו את הבהמה. כך נאמר גם בפירוש בברייתא (נב.): "שש מכאן ושש מכאן או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן".

מאידך, בדעת בן זכאי ב"נעקרו" יש מקום להסתפק, לאור החקירה הנ"ל. את דעת בן זכאי ניתן להבין בשתי דרכים:

א. דעתו מבוססת על דין "רוב". אלא שדין "נשתברו" פוסל דווקא כאשר נשברה רוב מערכת הצלעות, ואילו "נעקרו" פוסל גם כאשר נעקר רוב צד אחד של המערכת. לפי הבנה זו צריך לחדש ולומר שגם צד אחד של מערכת הצלעות יכול להיחשב כאיבר אחד אשר עקירת רובו מטריפה.

ב. דעתו היא שאין משמעות לדין רוב אלא לצירוף של מומים במספר צלעות. משום כם הוא סבור שצירוף 12 צלעות שבורות שקול לצירוף 6 צלעות עקורות, וכל אחד מצירופים אלו יכול להטריף את הבהמה.

ההשלכה העיקרית בין שתי הבנות אלו היא שאלת אופן המניין של "רוב צד אחד" לדעת בן זכאי. לפי האפשרות הראשונה צריך יהיה למנות דווקא 6 צלעות שנעקרו בצד אחד של הבהמה בכדי להגדיר את רוב הצד הזה כ"נעקר". מאידך, לפי האפשרות השנייה די יהיה ב-6 צלעות עקורות בסך הכל, וניתן יהיה לצרף צלעות מצדדים שונים.

נראה שבסוגיית הגמרא יש קצת ראיה לאפשרות השנייה. הגמרא מקשה על דעת רב (ששתי צלעות שנעקרו זו כנגד זו מטריפות) מדעת בן זכאי (שדווקא 6 צלעות מטריפות), ומיישבת שבן זכאי דיבר דווקא בצלעות שאינן זו כנגד זו. משמע מדברי הגמרא שבן זכאי מצרף גם צלעות מצדדים שונים לדין טריפה, וכן כתב רש"י (ד"ה נעקרו ברוב צד אחד): "כיון שנעקרו שש מהם דהיינו רוב צד אחד".

ממילא מוכח מדעת בן זכאי ב-"נעקרו" שלא מדובר על דין רוב אלא על צירוף של מומים בצלעות שונות, אך לא ניתן להוכיח דבר על שיטת רבי יוחנן, ואף לא על שיטת בן זכאי בצלעות שנשתברו.

הרב אברהם סתיו