!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

מנחות צג – סמיכה ביורשים ובגויים

בעיון של אתמול הארכנו בשאלה, האם סמיכה הינה דין במקריב ובכפרתו, או בקרבן וקדושתו. בעיון היום נעמוד על שתי נפקא מינות נוספות לשאלה זו - סמיכה ביורש ובגוי.

סמיכה ביורש

במשנה בדף צב ע"א נאמר בפשטות, כי יורש סומך. בדף צג ע"א אנו מגלים, כי זוהי שיטת רבי יהודה; חכמים חלקו עליו, ולדעתם יורש אינו סומך.

בפשטות ניתן היה לתלות את המחלוקת בחקירה במהות סמיכת הקרבנות. לפום ריהטא, היורש אמנם יורש את הבעלות הממונית על הקרבן (הוא שיקבע מתי הקרבן יובא, אילו כהנים יקבלו מן הבשר וכדומה), אך אינו יכול להתכפר בו. על כן נראה לומר, שרבי יהודה, הסובר כי יורש סומך, מתבסס על כך שסמיכה הינה דין בבעלים. חכמים, המבטלים סמיכה מן היורש, סוברים כפי הנראה שהסמיכה תלויה בכפרה.

אמנם, מן הסוגיה בזבחים ה ע"ב – ו ע"א משתמע כי מעמד היורש בקרבן אינו כה פשוט. הסוגיה שם עוסקת ביכולתו של היורש להמיר, ומסיקה כי יכולת זו מובנת רק במידה ונאמר כי אף על פי ש'מקיבעא לא מכפרא, מקופיא מכפרא'. כלומר, אף על פי שהקרבן של אביו אינו מכפר עליו באופן ישיר, כפרה מסויימת חלה אף על הבן. אם כך, הרי שאף לגבי הסמיכה ניתן לומר כי רבי יהודה חייב את היורש לסמוך מצד אותה כפרה מסויימת, 'מקופיא'.

סמיכה בגוי

במשנה בדף צג ע"א נאמר גויים אינם סומכים. בגמרא נאמר, כי המקור לכך הוא בויקרא א –

" דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן... וסמך ידו."

כלומר, דווקא אדם מבני ישראל הוא שסומך.

הראשונים העירו, כי מקור זה לכאורה מיותר, שהרי באותו עמוד עצמו, מעט לפני המשנה, מצינו מיעוט אחר הממעט קרבן גויים מסמיכה – 'קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים'!

התוספות בדף סא ע"ב, ד"ה מצינו, מבאר כי שני הלימודים נדרשים, על מנת שנדע כי הגוי עצמו אינו סומך על קרבנו, ויתירה מכך, אף ישראל אינו סומך עבורו.

הרב אילן, בהערותיו על כנסת הראשונים למסכת תמורה (פרק א הערה י) מעיר כי שני המיעוטים ממעטים את שני דיני הסמיכה עליהם הצבענו לעיל. המיעוט של 'בני ישראל' סומכים ואין העובדי כוכבים סומכים, בא למעט את הגויים מדין הסמיכה בגברא. המיעוט 'קרבנו' ולא קרבן עכו"ם בא למעט את החפצא של הקרבן מסמיכה, וממילא גם ישראל לא יסמוך על קרבן הגוי.

מביאורו של הרב אילן לדברי התוספות עולה, כי לדעת התוספות שני הדינים קיימים, וחיוב הסמיכה נובע הן מדין במקריב והן מדין בקרבן.

הרב ברוך וינטרוב