!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

מנחות דף כא – דם שבישלו

נאמר בגמרא (כא.):

"אמר זעירי א"ר חנינא: דם שבישלו אינו עובר עליו."

בגמרא מבואר שטעם הדבר הוא שדם מבושל "נפיק ליה מתורת דם" ואינו ראוי לא לכפרת קרבנות ולא לאיסור אכילת דם. אביי הקשה על דברי זעירי מברייתא שבה נאמר: "הקפה את הדם ואכלו, או שהמחה את החלב וגמעו - חייב", ועל כך ענתה הגמרא שתי תשובות. התשובה הראשונה הייתה:

"לא קשיא: כאן שהקפה באור, כאן שהקפה בחמה; באור - לא הדר, בחמה - הדר."

תשובה זו נדחתה משום שגם אם הדם יחזור לצלילותו יהיה פסול משום ש"הואיל ונדחה ידחה". על כן הציעה הגמרא לחלק בין דמים של חטאות שונות:

"דאמר רב חסדא: דם שקרש בחטאות החיצוניות ואכלו - חייב, 'ולקח... ונתן' אמר רחמנא, [והאי] בר לקיחה ונתינה הוא; בחטאות הפנימיות ואכלו - פטור 'וטבל... והזה' אמר רחמנא, והאי לאו בר טבילה והזאה הוא."

כלומר, דם קרוש יצא מתורת דם דווקא בחטאות הפנימיות שבהן יש דין של טבילה והזאה שאינו אפשרי בדם קרוש. אך בחטאות החיצוניות לא יצא מכלל דם משום שבהן יש רק דין של זריקה שאפשרי לביצוע גם בדם קרוש.

הראשונים נחלקו בהבנת היחס שבין שני התירוצים לפי מסקנת הגמרא. ברש"י (ד"ה והא) מבואר שלפי מסקנת הגמרא אין חילוק בין בישול בחמה ובישול באור, ובכל מקרה רק דם של חטאות הפנימיות יוצא מכלל דם על ידי בישולו. מאידך, דעת התוספות (ד"ה כאן) היא שבישול באור מפקיע כל דם מדיני דם, ורק בבישול בחמה יש חילוק בין חטאות פנימיות ובין חטאות חיצוניות.

מחלוקת הראשונים משקפת שתי הבנות שונות בפסול דם שבישלו-

א. בדעת רש"י נראה שהפסול הינו טכני- אי אפשר לטבול ולהזות בדם מבושל וקרוש.

ב. בדעת התוספות מבואר שקיים פסול מהותי בבישול באור- דם שהשתנתה צורתו בבישולו על ידי האור לא נחשב 'דם' למרות שאפשר טכנית לזורקו.

מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם ביחסם לדם שבישלו ונשאר צלול- לדעת רש"י דם כזה יהיה כשר אפילו בחטאות הפנימיות משום שטכנית ניתן להזות ממנו, ואילו לדעת תוס' הוא יהיה פסול. (תוס' ד"ה כאן)

הבדל נוסף בין רש"י ותוספות יהיה בהבנת החילוק שעשתה הגמרא בין דם שבישלו באור ובין דם שבישלו בחמה. בגמרא נאמר ש"באור- לא הדר, בחמה- הדר". לפי רש"י ניתן להבין זאת בפשטות- דם שבושל בחמה ונקרש יחזור למצב נוזלי ואז אפשר יהיה להזות ממנו (אלא שלמסקנה נפסל משום שנדחה). אמנם לפי התוספות קשה להבין מה התועלת בכך שהדם יחזור למצב נוזלי, שהרי עצם הבישול פוסל אותו. ייתכן שהתוס' הבינו, כפי שכתב גם החזו"א (כג, ח), שהעמדת הגמרא "שהקפה בחמה" משמעותה שלא נעשה בדם בישול גמור אלא רק "קרישה בעלמא" שלא משנה את מעמדו ההלכתי של הדם אלא רק את האפשרות הטכנית להזות ממנו, ועדיין הדבר צריך עיון.

הרב אברהם סתיו