דף יוםיומי

זבחים דף כב - פסול ערל בעבודת המקדש

במשנה בדף טו ע"ב נאמר, כי הערל שעבד – פסל את הקרבן. בדף כב ע"ב מובא המקור לדין זה:

"אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי" (ועיין לעיל יח ע"ב שהוא הלכה למשה מסיני)

הראשונים נחלקו באיזה ערל מדובר. רש"י על המשנה (ד"ה ערל) מבאר כי מדובר בכהן שאינו יכול למול מחמת אונס - אחיו מתו מחמת מילה, ומשום סכנת הנפשות פטרו אותו חכמים מלמול.

התוספות (כב ע"ב ד"ה ערל) רומזים לשיטת רבנו תם, המובאת ביתר הרחבה בתוד"ה דמרבה בחגיגה דף ד ע"ב, ובראשוני ספרד ביבמות דף ע ע"א. לשיטת רבנו תם, הערל המדובר כאן הינו ערל המחוייב למול, ובכל זאת לא מל. לדעתו, במקום בו הערל אנוס מלמול, אין עבודתו פסולה.

ביסוד מחלוקתם עומדת השאלה כיצד לראות את פסול הערל. לדעת רש"י, מדובר במאיסות גופנית, כעין מאיסותו של בעל מום. העובדה כי הערל אנוס שלא למול אינה משנה את עובדת היותו מאוס, ועל כן עבודתו פסולה.

לדעת רבנו תם, לעומת זאת, נראה כי המאיסות אינה גופנית, אלא רוחנית – חוסר הסכמתו של האדם למול מהווה חוסר הסכמה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו, וסירוב לקחת חלק במהלך הרוחני של עם ישראל.

נראה, כי רבנו תם יוכל להסתמך על הפסוק ביחזקאל, אותו מביאה הגמרא כמקור לפסול הערל. בפסוק זה, אותו הבאנו לעיל, משוה יחזקאל בין בני נכר, ערלי לב וערלי בשר. על פי ביאור הגמרא, בן הנכר הוא למעשה ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ערל לב, אף אם לא נתנכר במעשיו, מכל מקום אין לבו לשמים. ערל הבשר, לעומת זאת, לבו לשמים, אך הוא אינו מל את עצמו. (עיין בתוד"ה משום, כיצד יבאר רבנו תם את דברי הגמרא כי הערל ליבו לשמים, והלא לשיטתו הערל אינו מל במזיד)

אם כנים דברינו, ייתכן כי נוכל לבאר את אופן הבאת ההלכה ברמב"ם. הרמב"ם, בהלכות ביאת מקדש (פרק ו הלכה ח) כתב כך:

"הערל הרי הוא כבן נכר שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר, לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד, אבל אינו חייב מיתה"

האחרונים התקשו בדבריו - מדוע תלה הרמב"ם את פיסול הערל בפיסולו של בן הנכר? סוף סוף נלמדים שניהם מאותו הפסוק!

ויש לבאר על פי שכתבנו לעיל. הפסוק מיחזקאל (וההלכה למשה מסיני) לא חידשו את פסול ערל, אלא הגדירו אותו כחלק מפסול זר, כיון שהוא מסרב להיכנס לבריתו של אברהם אבינו. על כן, פסולו הוא למעשה סניף לפסולו של בן הנכר ממש – שניהם מחוץ לברית של עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא.

(יש להעיר, כי הרמב"ם אינו מפרש האם מדובר בערל אנוס או מזיד. אמנם, מסתימת דבריו נראה שאין הוא מדבר דווקא בערל מזיד. ייתכן כי לדעתו, אף מי שנאנס ולא מל, סוף סוף לא נכנס בבריתו של אברהם אבינו)

הרב ברוך וינטרוב