!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

עבודה זרה דף נו – גדר יין לאיסור יין נסך ולחיוב מעשר

"אמר רב הונא: יין, כיון שהתחיל להמשך – עושה יין נסך" (נה ע"ב).

נחלקו הראשונים מה טיבה של המשכה זו. לפי רש"י, רק בגת פקוקה ומלאה בענבים אין המשכה, כי רק אז "לא נמשך בה יין ולא זז ממקומו, אלא במקום שנסחט שם עומד" (רש"י נה ע"ב, ד"ה פקוקה). הרשב"ם (הובאו דבריו בתוספות שם, ד"ה אמר רב הונא) הסיק מפירוש רש"י ש"אם מפנין גרעינים שבגיגיות אילך ואילך כדי שיכנס היין באמציעותו... אין לך המשכה גדולה מזו, ועושה יין נסך". כללו של דבר: לפי רש"י, המשכה היא זרימה של היין בגת.

רבנו תם חלק על פירוש זה, ופירש שהמשכה היינו שהיין "התחיל לקלח מן הגת". לפי רבנו תם, כל עוד הנוזל בתוך הגת, אינו נעשה יין נסך, ואפילו החל לזרום; ורק משקילח מן הגת החוצה יכול הנוזל להיאסר משום נסך.

והנראה בביאור מחלוקתם, שלדעת רש"י ההמשכה היא שלב ביצירת הנוזל: כל עוד נמצא הנוזל על הענבים ממש, הרי שטרם נסחט מהם לחלוטין, ואינו נחשב נוזל עצמאי; ורק משנמשך מהם לחלוטין הוא נחשב נוזל בפני עצמו, ויכול להיאסר משום יין נסך (וכן משמע ממה שכתב הרא"ש [בפסקיו לפרקנו סימן ג'] בדעת רש"י: "רצונו לומר: אם פנה החרצנים והזגין והבדילם מן היין, והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון, ונשאר עומד היין בפני עצמו, אז מקרי המשכה"). רבנו תם, לעומתו, סבור שההמשכה איננה שלב ביצירת הנוזל, אלא שלב בתהליך ייצור היין: מבחינת הנוזל גופו, אין כל הבדל אם הוא בגת או בדרכו לבור; אבל מבחינת תהליך ייצור היין זהו שינוי חשוב – מעבר מן השלב הראשוני של עיסוק בענבים לשלב העיסוק ביין עצמו.

ייתכן שבזה נחלקו גם חכמים ורבי עקיבא (נו ע"א) בעניין גמר מלאכת היין למעשר, אם הוא "משירד לבור ויקפה" (כדעת חכמים למסקנת הגמרא) או "משישלה בחביות" (כדעת רבי עקיבא). חכמים מתמקדים במצבו של היין, ואילו רבי עקיבא מתמקד בעליית המדרגה מבחינה תעשייתית.

לפי זה, דברי הגמרא שיין נסך שונה ממעשר כי "אחמירו ביה רבנן" עשויים להתבאר בשתי רמות. לפי רבנו תם, מדובר בחומרה גרידא, שביין נסך הולכים אחר תחילת התהליך, ובמעשר – אחר גמרו, אך בעיקרו של דבר המדד זהה. לפי רש"י, מדובר בשני מדדים שונים לחלוטין: ביין נסך הולכים אחר מצבו הפיזי של הנוזל, ואילו במעשר הולכים – לפי שיטת רבי עקיבא – אחר גמר מלאכה, כלומר אחר גמר התהליך התעשייתי.

ואכן, בהלכות יין נסך פסק השולחן ערוך כרש"י (יורה דעה סימן קכ"ג סעיף יז), ובהלכות מעשר – כרבי עקיבא (שם סימן של"א סעיף פו).

הרב ברוך וינטרוב