!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

שבועות דף מ – טענו חיטים והודה לו בשעורים

בתוך הדיון בסוגיית "טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן" מביאה סוגייתנו (מ ע"א) את מחלוקת חכמים ורבן גמליאל במשנה לעיל לח ע"ב:

"טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור; ורבן גמליאל מחייב".

התוספות (ד"ה והודה לו) מביאים את דעת רבה בר נתן (בבא קמא לה ע"ב) שחכמים פוטרים לא רק משבועת מודה במקצת, אלא גם מדמי השעורים, כי בתביעת חיטים בלבד התובע מודה למעשה שאין הנתבע חייב לו שעורים. לאור ביאור זה בשיטת חכמים התלבטו התוספות מהי שיטת רבן גמליאל: האם הוא מחייב את הנתבע בדמי השעורים, ומשום כך ניתן לחייבו שבועת מודה במקצת על החיטים? או שמא הוא סבור שניתן לחייב שבועת מודה במקצת אף בלא לחייב כלל על השעורים?

השאלה אם חייבים שבועת מודה במקצת כשאין ההודאה מחייבת תשלום קשורה לשאלה שנידונה אתמול. אם המחייב של שבועת מודה במקצת הוא החשד שההודאה יוצרת – הרי חשד זה מתעורר גם אם אין ההודאה מחייבת תשלום (עקב הודאה נגדית של התובע). אם המחייב הוא הטענה, וההודאה נדרשת כדי ליצור בין התובע לנתבע את הקשר שיאפשר את 'גלגול' השבועה (כדברי התוספות בכתובות), יש מקום לומר שהודאה שלא באה לכלל מימוש אינה יוצרת קשר שכזה.

מעתה עלינו לשוב ולעיין בשיטת חכמים. האם חכמים פוטרים משבועת מודה במקצת רק מפני שאין תשלום, ולפיכך אי אפשר, לדעתם, 'לגלגל' את השבועה? או שמא הם סבורים כי עצם העובדה שההודאה והכפירה לא היו על אותה תביעה, די בה לפטור משבועה, בין שיש תשלום בין שאין תשלום?

בשאלה זו תלויה פסיקתם במקרה הנידון בסוגייתנו – "טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן" – שבו יש תשלום, אך לא על הסחורה שהכפירה מוסבת עליה.

[אם כנים דברינו, יש מקום לומר כי רב, הפוסק ששיעור הכפירה צריך להיות שתי כסף (דהיינו שהיסוד המחייב בשבועת מודה במקצת הוא החשד שההודאה מעוררת), יסבור כרבי יוחנן, שתבעו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהם – חייב שבועה. ועיין רשב"א לט ע"ב שהתלבט בדבר.]

הרב ברוך וינטרוב