| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank
|
  |
דף יוםיומי שבועות דף ט – "כפרה על שמיעטתי את הירח" "דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו 'לה'' (במדבר כ"ח, טו)? אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (ט ע"א). כמובן, מימרה זו אומרת דרשני: הרי מושג החטא אינו שייך בו יתברך, ומה עניין כפרה לכאן? בעיוננו נעמוד על כמה גישות שהעלו רבותינו בעניין זה. נקדים שכפי הנראה, המיעוט שמדובר בו אינו קוטנהּ של הלבנה ביחס לחמה, אלא התמעטותה במחצית השנייה של החודש עד העלמה. הרי"ף (דף א ע"ב מדפיו) והתוספות (ד"ה שעיר) כתבו בשם הערוך שהכפרה אינה על הקב"ה, אלא על ישראל, אלא שרצה הקב"ה לכבד את הלבנה ולהפיס דעתה, ועל כן קבע את זמן הכפרה לראש חודש (ועיין עוד בתוספות הרא"ש על אתר: "ולימדתך תורה דרך ארץ, דאם סרח העבד לפני אדונו עד שהוצרך לייסרו, מוטל על האדון לפייסו אחר כך"). בביאור עניינו של פיוס זה כתב המהרש"א (חידושי אגדות חולין ס ע"ב), שמיעוטה של הלבנה מסמל את המיעוט שצריך אדם למעט עצמו בעולם הזה ואת המיעוט שחווה כנסת ישראל בעולם הזה. השעיר מסמל את מלכות אדום, שמתישין כוחן של ישראל, והקרבתו בראש חודש רומזת כי מיעוט זה עתיד להסתיים, וכי מתוך שעת השפל של הלבנה תחל צמיחתה. והוסיף החתם סופר (בחידושיו כאן ושם) שיש בזה גם צד של כפרה עלינו, שאנו מעכבים בעוונותינו את הגאולה העתידית, אשר תביא להעצמת אור הלבנה. כיוון שונה ומעניין הציע הרב דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (חלק ג עמ' 24–25; והשווה דבריו בחלק ד עמ' 205). "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיהו מ"ה, ז). הקב"ה ברא רע בעולמנו, ונתן לנו משימה להיאבק בו ולמגרו. בכך אנו אכן מכפרים כביכול על מעשיו של הקב"ה – לא כפרה במובן של השגת מחילה, כי אם במובן של תיקון: אנו מתקנים את הרע שהותיר הוא יתברך בעולם, ובזה מגשימים את ייעודנו. התמעטות הלבנה היא סמל להתגברות כוחות השחור, וכשהתמעטות זו מסתיימת, אנו מביאים קרבן חטאת כנגד החטאים והרוע ומבטאים את מחויבותנו למאבק בהם. לכיוון עמוק אחר בביאור המימרה של ריש לקיש עיין בדברי מהר"ל בחידושי אגדות על אתר: "בני אדם אשר לא ידעו דברי תורה, חושבים כי כאשר האדם חוטא לפני ה' במעשיו וחייבה התורה להביא קרבן, אותו קרבן הוא כמו דורון שבשביל זה יכפר לו הקב"ה, כמו אדם שחטא למלך בשר ודם ומביא דורן אליו לרצותו, וכך מביא קרבן אל הש"י לרצותו. ומפני זה היה זר ונפלא בעיניהם מה שאמרו 'הביאו עלי כפרה'.
|
  |