!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף קנד – מודה בשטר שכתבו, האם צריך לקיימו

בסוגייתנו מובאת מחלוקת תנאים ואמוראים בדין לווה המודה בשטר שכתבו, האם צריך המַלווה לקיימו. למעשה השאלה היא אם ניתן לטעון כנגד שטר שאינו מקוים טענות שאינן מתקבלות בדרך כלל כנגד שטרות, ואף אינן קשורות לעצם הקיום, כגון טענת "שכיב מרע הייתי".

שאלה זו צריכה להיבחן בשני מישורים: א. מעמדו של שטר קודם קיום; ב. נאמנות הלווה במיגו דטענת מזויף.

א. מעמדו של שטר קודם קיום

בכמה מקומות (ראה למשל גטין דף ג ע"א) נאמר שקיום שטרות הוא דרבנן בלבד, ומדאורייתא מעמדו של השטר שריר וקיים אף בלא קיום. אמנם משתיקנו חכמים קיום שטרות, יש לשאול מה בדיוק תיקנו: האם קיום שטרות אינו אלא ראיה שהשטר אינו מזויף, ולכן אם הודה הלווה שכתבו, שוב אין צורך לקיימו; או שמא תקנת קיום שטרות היא שלב שהוסיפו חכמים להליך הגבייה, ואם כן בלא קיום, אין השטר אלא נייר בעלמא, וניתן להפריח כנגדו טענות מטענות שונות.

ב. נאמנות הלווה במיגו דמזויף

גם אם נאמר שמצד התקנה אין צורך לקיים את השטר כאשר הלווה מודה בנכונותו, ניתן לטעון שעצם יכולתו של הלווה להיפטר מתשלום בטענה שהשטר מזויף מעניקה נאמנות לטענות אחרות שיטען כנגד השטר.

אם כן, מה טעמם של הסוברים "מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו"? התוספות (כתובות יט ע"א, ד"ה מודה) הציעו שני פתרונות לשאלה זו.

תשובתם הראשונה היא שביסודו של דבר מיגו עשוי להועיל, אך מאחר שאדם מעדיף לטעון טענה כגון "פרעתי" מאשר לטעון טענה כגון "מזויף", לא יוכל הלווה להסתייע במיגו דמזויף. תירוץ זה מציב יסוד בדיני מיגו: על מנת להשתמש במיגו צריכה הטענה האלטרנטיבית, שלא נטענה, להיות נוחה כמו הטענה שנטענה; אם אין הדבר כך, לא ניתן לומר "מה לו לשקר", שהרי יש לו סיבה טובה לשקר.

התירוץ השני של התוספות נוגע להבנת דין קיום שטרות. התוספות מסבירים כי תקנת חכמים לא הייתה שהלווה נאמן לטעון מזויף, ועל כן המַלווה צריך לקיים את השטר; תקנת חכמים הייתה שאם הלווה טוען שהשטר מזויף, צריך המַלווה לקיים את חתימות העדים קודם הגבייה, אף על פי שאין אנו מאמינים ללווה. לפי זה, אין לטענת מזויף נאמנות, ולא ניתן לגייסה לטובת טענות אחרות.

מסתבר שביסוד הבנה זו של התוספות בתקנת קיום שטרות עומדת ההנחה שהשטרות אכן מוחזקים כמהימנים. לפי הבנה זו, תקנת קיום שטרות לא נועדה לגלות שטרות מזויפים, אלא למנוע את הימצאותם. מאחר שאנשים יודעים כי אל מול טענת מזויף יצטרכו לקיים את שטרותיהם, לא יבואו לידי זיוף. בקצרה: אנו מקיימים שטרות לא בגלל חוסר אמון בשטר שלפנינו, אלא על מנת להבטיח שגם בעתיד יהיו השטרות נאמנים. על כן אין ללווה נאמנות לטעון "מזויף", ולא ניתן לטעון טענה אחרת במיגו דטענת מזויף.

הרב ברוך וינטרוב