!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף קמ – מזונות הבנות מן הירושה

בתוך הדיון כיצד מחשבים אם ירושה מוגדרת כנכסים מרובים או כנכסים מועטים, הסוגיה שואלת אם מזונות האלמנה מנוכים מן הנכסים. השיקול שלא לנכות את מזונות האלמנה מן החישוב הוא שאם תמות או תינשא, שוב לא תיזון מן הנכסים.

התוספות (קמ ע"א, ד"ה מי אמרינן) התקשו מאוד בהבנת הטיעון הזה, שהרי גם לבנות עצמן אין מזונות אם יינשאו או ימותו, ואף על פי כן ברור שמזונותיהן מנוכים. והם משיבים שיש חילוק מהותי בין מזונות האלמנה למזונות הבת. מאחר שהבת ראויה לרשת (במקום שאין בן), מזונותיה נחשבים ירושה לה, ועל כן הם נחשבים קנויים לה כבר מתחילה. אבל אלמנה אינה ראויה לירושה, ואין כאן אלא השאלה כיצד לחשב את הסיכון שבסופו של דבר יישארו הבנות בלא מזונות, סיכון המגדיר את הנכסים כנכסים מועטים.

תשובתם של התוספות היא חידוש גדול: עולה מדבריהם כי שלא כאלמנה, שניזונה מחמת שעבוד שיש לה על הבנים, הבנות אינן זוכות מן הבנים אלא מן הנכסים עצמם.

בראשונים נידונו כמה נפקא מינות לשאלה זו:

א. הגמרא אומרת שאם קדמו היתומים ומכרו בנכסים מועטים – "מה שמכרו מכרו". ונחלקו הראשונים אם כך הדין אף לאחר שקבע בית דין כי הנכסים מוגדרים כמועטים וייזונו הבנות מהם. אם נאמר שאין לבנות אלא שעבוד על הבנים, צדקו דברי האומרים שאף לאחר פסק בית דין הבנים יכולים למכור. אך אם הבנות זוכות בנכסים מועטים כירושה, שוב אין לבנים זכות למכור (ו"מה שמכרו מכרו" היינו קודם פסק בית דין, משום שדרושה 'הפעלה' של התקנה על ידי בית דין). [אמנם עיין בתוספות ד"ה יתומים שקדמו, שכתבו בשם ר"י כי הבנים יכולים למכור אף לאחר שתפסו הבנות או שהגבו להן בית דין; וצריך עיון.]

ב. הרמב"ן מביא את דעת רב האי גאון, כי אף שאם קדמו הבנים ומכרו, מכרם מכר, הבנות יכולות לגבות מן המעות. הרמב"ן עצמו חולק על רב האי וטוען כי כל זכותן של הבנות היא בנכסי האב, אך לא בנכסי הבנים; ומאחר שמכרם של הבנים מכר, הרי המעות שלהם, ואין לבנות זכות בהן. נמצאנו למדים שלדעת הרמב"ן הבנות זוכות בנכסים מועטים כירושה, ולכן אם קדמו היתומים ומכרו קודם פסק בית דין, שוב אין להן בנכסי הבנים כלום. ואילו רב האי גאון סבר כי השעבוד הוא על הבנים, כמו באלמנה.

דברי התוספות יכולים להסביר את החילוק שבין נכסים מרובים לנכסים מועטים. הר"י מיגש שואל על המשנה: מה ההבדל בין נכסים מרובים, שאז "הבנים יירשו והבנות יזונו", לבין נכסים מועטים, שאז "הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים"? בין כך ובין כך הבנות ניזונות והבנים יורשים את השאר! אמנם אם נסביר שבנכסים מועטים הבנות זוכות מדין ירושה שתיקנו להן חכמים, ההבדל ברור: בנכסים מרובים אין להן אלא שעבוד למזונות, ואילו כשהנכסים מועטים הן זוכות בנכסים עצמם.

הרב ברוך וינטרוב