דף יוםיומי

בבא בתרא דף קיא – ירושת האם

נחלקו תנא קמא ורבי זכריה בן הקצב (קיא ע"א) אם בן ובת יורשים בנכסי האם בשווה (כדעת רבי זכריה בן הקצב), או שמא הבן קודם לבת גם בירושת נכסי האם (כדעת תנא קמא).

אתמול הצענו שני הסברים לקדימות הבן על הבת בירושת נכסי האב: א. קדימות ממונית; ב. הבן נכנס תחת אביו בראשות המשפחה. ואפשר שבזה בדיוק נחלקו רבי זכריה בן הקצב ותנא קמא. לדעת תנא קמא, קדימותו של הבן לבת היא קדימות ממונית בלבד, ועל כן אין מקום להבדיל בין ירושת האב לירושת האם. רבי זכריה בן הקצב, לעומתו, מבין כי הבן קודם לבת בירושת נכסי האב רק משום שהוא נכנס תחתיו וממלא את מקומו; ומאחר שבירושת האם אין עניין של כניסה תחתיה (שהרי "משפחת אם אינה קרויה משפחה" [קט ע"ב, קי ע"ב]), אין הבן קודם בה.

דבר זה נשמע מן התוספות בדף קי ע"ב, ד"ה האיש. התוספות מביאים את הסברו של ריב"ם מדוע נזקקה הגמרא למקור לירושת האיש את אמו, אך אין צורך בלימוד מיוחד לירושת האח את אחותו. ריב"ם מבאר שירושת הבן את אמו מיוחדת, משום שהיא מסבה את הנחלה מאבי האם לנכדו, המתייחס אחר שבט אביו. הרי מפורש בדבריו שירושת הבן את אמו אינה יכולה להיתפס כהעברת אחוזה משפחתית, אלא רק כירושה ממונית!

אם כנים דברינו, מעניין לבחון על פיהם את חקירתה הבאה של הגמרא: האם הבכור נוטל פי שניים בנכסי האם? לפי דברינו – שירושת הבן את אמו אינה משום שהוא נכנס תחתיה, אלא היא העברה ממונית גרידא – הגמרא חוקרת בעצם אם ירושת הבכור פי שניים היא דין ממוני בלבד, או שמא הוא יורש פי שניים משום שהמשפחה שהוא מקים היא ההמשך הקרוב ביותר למשפחה המקורית. מסקנת הגמרא, שאין משפט בכורה בירושת האם, משמעה – על פי פשוטה – שירושת הבכור אינה העדפה ממונית, אלא היא נובעת ממקומו המיוחד במשפחה.[עוד על הבנת דין ירושת הבכור בדף היומיומי לדף קכד ולדף קכז; וראה גם בדף היומיומי לדף יב.]

הרב ברוך וינטרוב