דף יוםיומי

בבא בתרא דף פה – כליו של לוקח ברשות מוכר וכליו של מוכר ברשות לוקח

בדף פה ע"ב מובאת שאלתו של רב ששת אם כליו של לוקח יכולים לקנות ברשות המוכר. בין הראיות בעניין זה הגמרא מציינת את דברי הברייתא המובאת בעמוד א: "ברשות מוכר – לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו" – משמע שכליו של לוקח אינם קונים ברשות מוכר. הגמרא מנסה לדחות את הראיה, ומעמידה את הברייתא במציאות שהסחורה נמצאת בכליו של מוכר. אלא שעל דחייה זו היא מקשה מן הסיפא:

"אימא סיפא: 'ברשות לוקח – כיון שקיבל עליו מוכר, קנה לוקח'; ואי בכליו דמוכר – אמאי קנה לוקח?!"

זאת אומרת: אם נוקטים שכלי לוקח קונים ברשות מוכר, אין הלוקח יכול לקנות סחורה המצויה בכלי המוכר, אף אם כלים אלו נמצאים ברשותו. מניין הסיקה הגמרא מסקנה זו?

התוספות (ד"ה בכליו) מבארים שהגמרא השוותה דין כלי מוכר ברשות לוקח לדין כלי לוקח ברשות מוכר, מפני שדין כליו של לוקח ברשות מוכר תלוי בעצם בשאלה אם כלים בטלים לרשות שהם נמצאים בה. אם הם בטלים לה, לא יוכלו כליו של לוקח לקנות ברשות מוכר, שהרי הסחורה נמצאת ברשות המוכר; ומצד שני, כליו של מוכר יקנו ברשות הלוקח. וכן להפך: אם כלים אינם בטלים לרשות שהם נמצאים בה, יקנו כליו של לוקח ברשות מוכר, ואילו כליו של מוכר לא יקנו ברשות הלוקח.

עם זאת, התוספות מעירים שהיה מקום לחלק בין הדברים. מאחר ששני הצדדים מעוניינים שהלוקח יקנה, יש מקום לומר כי כאשר הסחורה מצויה בכליו של לוקח ברשות המוכר, המוכר מבטל את רשותו על מנת שיוכל הלוקח לקנות, ואם היא מצויה בכליו של מוכר ברשות הלוקח – הריהו מבטל את כליו.

ברם, ייתכן שניתן לבאר את ספקה של הגמרא בהבנת היחס בין כלים לרשות באופן אחר, שלפיו ההשוואה שהשוותה הגמרא בין הדינים מוכרחת. התוספות הסבירו שהספק הוא בדבר מעמד הכלים – האם הם בטלים לגבי הרשות שהם מונחים בה. אך ניתן לבאר שהספק אינו בדבר מעמד הכלים, אלא בדבר מעמד הרשות: מאחר שבשני המקרים משאיל אחד הצדדים לחברו קרקע לצורך הנחת כליו, יש לדון עבור מי קונה הקרקע הזאת בקניין חצר – למשאיל או לשואל. לפי הבנה זו, מי שקונה אינו הכלים (כדעת התוספות), כי אם הקרקע, והספק הוא אם שאילת הקרקע לצורך הנחת הכלים, די בה כדי שיקנה בעל הכלים באמצעותה בקניין חצר.

לפי הסבר זה, ההשוואה שהשוותה הגמרא בין הדינים אכן מוכרחת: רצונו של המוכר לבטל את כליו לגבי קרקע הלוקח לא יועיל לו, שהרי סוף סוף, קרקע זו עצמה הושאלה לו להנחת כליו, והלוקח אינו יכול לקנות באמצעותה.

(לדיון בבעיה דומה – קניין חצר בבהמה שהושאלה לצורך דבר אחד בלבד – עיין תוספות בבבא מציעא ט ע"ב, ד"ה משוך.)

הרב ברוך וינטרוב