דף יוםיומי

בבא קמא דף קיח – איני יודע אם פרעתיך

המשנה בדף קיח ע"א קובעת שהאומר 'איני יודע אם פרעתיך' חייב, אך האומר 'איני יודע אם הלוויתני' – פטור. הגמרא מניחה שהמשנה עוסקת בשתובע טוען ברי, ומקשה ממנה למאן דאמר 'ברי ושמא ברי עדיף' (רב הונא ורב יהודה), שהרי בסיפא של המשנה מפורש שבברי ושמא בנוגע לעצם ההלוואה – לאו ברי עדיף. מסוגיית הגמרא ברור שהמשנה מתיישבת היטב למאן דאמר 'ברי ושמא לאו ברי עדיף' ואוקי ממונא בחזקת מריה (רב נחמן ורבי יוחנן). ונסתפקו המפרשים למה בברי ושמא ב'איני יודע אם פרעתיך' לכולי עלמא ברי עדיף.

הרי"ף כתב שאם בוודאי היה חוב, והלווה אינו יודע אם שילם – הרי זה ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי: חזקת החיוב היא ודאית, והפקעתו – מוטלת בספק; וכל עוד אין איש טוען בוודאות שהחיוב פקע, אין שום סיבה להניח שכך היה. השב שמעתתא (שמעתתא ב פרק ז) מבאר שרב נחמן מודה בעצם שברי עדיף על שמא, אלא שבדרך כלל הברי אינו יכול להוציא, בגלל חזקת הממון; וב'איני יודע אם פרעתיך' חזקת הממון נפגעת, שהרי בוודאי היה חיוב. בקצרה: לדעת הרי"ף התובע זוכה בגלל חזקת החיוב; לדעת השב שמעתתא, התובע זוכה מכוח טענת הברי שלו, ותפקידה של חזקת החיוב הוא רק לפגוע בחזקת הממון של הנתבע.

נפקא מינה בין הטעמים האלה עשויה להיות בברי גרוע ושמא טוב, לדוגמה: הנתבע שלח את הפירעון ביד שליח, וכעת טוען התובע כי ברי לו שהלה לא פרעו, ואילו הנתבע טוען 'שמא פרעתיך'. במצב כזה טענת הברי של התובע חלשה מן הרגיל. מדוע? בטענת ברי רגילה יש מרכיב של עימות עם הנתבע, למשל: הטוען כלפי חברו 'ברי לי שאתה חבלת בי' – יש אומדנה שאינו משקר, שהרי לא היה מחציף פניו לטעון כן כלפי אדם שלא עשה לו דבר. בנידון דידן, לעומת זאת, התובע אינו מתעמת עם דברי הנתבע, שהרי הנתבע טוען ששלח את הכסף ביד שליח, ולא שנתנו לתובע בידיו. יתר על כן, במקרה כזה גם טענת השמא של הנתבע חזקה מן הרגיל: כשאומר אדם לחברו 'איני יודע אם חבלתי בך אם לאו', אין ספק שטענתו 'מריחה לא טוב'; אבל במקרה שלפנינו, שהנתבע טוען ששלח את הכסף ביד שליח, באמת אין הוא יכול לדעת בוודאות אם הכסף אכן הגיע ליעדו. ובכן, מה יהיה הדין בברי גרוע ושמא טוב?

לפי דעת הרי"ף, מסתבר שגם במקרה כזה יזכה התובע: סוף סוף חזקת החיוב ודאית, והפירעון – ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. לדעת השב שמעתתא, לעומת זאת, ייתכן שבמקרה כזה לא יזכה התובע, שהרי לשיטתו הוצאת הממון תלויה ביחסי הכוחות בין הברי והשמא, ואפשר שברי גרוע אינו יכול להוציא משמא טוב. למעשה שנוי דין זה במחלוקת אחרונים: המשנה למלך (הלכות שאלה ופיקדון פ"ד ה"א) כתב דהיינו דווקא בברי טוב ושמא גרוע, ואילו הקובץ שיעורים (בבא בתרא אות תרנו) מוכיח מהר"ן שאין צורך בברי טוב.

הרב ברוך וינטרוב