!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא קמא דף קב – שליח ששינה וזכותו של שליח ברווח

הגמרא בדף קב ע"ב מביאה מחלוקת תנאים בדין שליח שקנה דבר שונה ממה שביקש המשלח, ובסופו של דבר התברר שההחלטה הייתה רווחית. לפי ברייתא אחת, הרווח כולו לשליח, כשם שאם ההחלטה הייתה מביאה להפסד, היה כל ההפסד לו; הגמרא מייחסת את הברייתא הזאת לרבי מאיר, דאמר שינוי קונה. לפי הברייתא השנייה, יש לחלק בין הפסד, שאותו אכן סופג השליח במלואו, לבין רווח, שהשליח חולק בו עם בעל הבית; את הברייתא הזאת מייחסת הגמרא לרבי יהודה, דאמר שינוי אינו קונה.

הראשונים נחלקו באיזה שליח עסקינן. לדעת רש"י והתוספות, מדובר דווקא בשליח שעושה שותפות עסקית עם בעל הבית: בעל הבית נותן את הכסף, השליח עובד, ושניהם חולקים ברווחים; אך אם השליח אינו שותף, אלא רק עושה דברו של בעל הבית, הרווח כולו לבעל הבית. הרא"ה (הובאו דבריו בנימוקי יוסף על אתר), לעומתם, סבור שנחלקו אף בשליח שאינו אלא עושה דברו של בעל הבית, שלדעת רבי יהודה הוא זוכה במחצית הרווח, ולדעת רבי מאיר – בכולו.

דברי הרא"ה ברורים במה שנוגע לדעת רבי מאיר. פסקו של רבי מאיר מיוסד על עמדתו ששינוי קונה; לפי עמדה זו, כיוון ששינה השליח מדברי בעל הבית, הריהו קונה את החפץ לעצמו, בין אם נחשב מתחילה שותף של בעל הבית ובין אם לאו, וזוכה ברווח כולו. ומסתבר שגם רש"י והתוספות מודים בזה.

אך מה באשר לדעת רבי יהודה? מניין למד הרא"ה, שגם שליח שאינו אלא עושה דברו של בעל הבית חולק עמו ברווחים שנשא השינוי? הרא"ה הוכיח את שיטתו מן הגמרא בכתובות צח ע"ב, ששם נאמר כי אם שכנע שליח את המוכר לעשות לו הנחה, זכה השליח בסכום ההנחה, ואין הוא חייב להשיבו לבעל הבית, שכן הוא זה שהרוויח את הכסף. כיוצא בדבר – טוען הרא"ה – אתה מוצא אף בענייננו: מאחר שהשליח שינה מדעתו והניב רווח, הריהו זוכה במחציתו (המחצית האחרת שייכת לבעל הבית, שהרי הרווח נעשה בכספו).

כיצד ידחו רש"י והתוספות את ראייתו של הרא"ה? נראה שלדעתם יש לחלק בין שליח שקיבל הנחה, שנתפס באמת כגורם לרווח, לבין ששליח שמרוויח על ידי שיקול דעת מסחרי (מה לקנות, כיצד למכור וכו') – שלשיטתם אין בו כדי לזכות את השליח בחלק מן הרווח.

לפנינו, אם כן, מחלוקת אימתי זוכה השליח ברווח. לדעת הרא"ה, שליח זוכה ברווח בכל מקום שהוא מהווה גורם בו: גם אם השליח לא השקיע שעות עבודה או דבר ממשי אחר, עצם ההחלטה כיצד להשקיע את הכסף נחשבת הרווחה. רש"י והתוספות, לעומתו, מבינים כי השליח זוכה בחלק מן הרווח רק אם השקיע משהו בעל זהות ממונית. את מלאכת שכנוע המוכר ואת הזמן שארכה ניתן, למשל, לאמוד כשוות ערך לסכום ההנחה. אך אם השליח לא הוסיף שום עבודה, אלא רק החליט לקנות מוצר שונה מן המוצר שבחר בעל הבית, אין לו חלק ברווחים, שכן הוא לא השקיע בעִסקה שום דבר שניתן להגדירו במונחים של ערך ממוני.

הרב ברוך וינטרוב