!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא קמא דף צו – גדר תקנת השבים

בדף צו ע"א עוסק רבא בכמה שאלות בעניין קניינו של הגזלן בשבח. תחילה הוא פוסק כי הגזלן יכול למכור שבח שזכה בו. וכיצד זכה הגזלן בשבח? רש"י (ד"ה מה שהשביח) מציע שתי אפשרויות: א. כשיטת רבי שמעון (צה ע"ב) שגזלן קונה למחצה, לשליש ולרביע, "כדרך מנהג המדינה למקבלי בהמות להשביחן לזמן גדול כזה" (רש"י שם, ד"ה למחצה); ב. כשיטת רבי יוחנן (בתחילת הפרק), שהגזלן קונה את השבח כולו מפני תקנת השבים.

דינו השני של רבא עוסק במקרה שהגזלן מכר את החפץ והוא השביח ביד הלוקח, ואף כאן פוסק רבא כי השבח שייך ללוקח: "מה מכר ראשון לשני? כל זכות שתבא לידו". אך את דברי רבא הללו פירש רש"י (ד"ה כל זכות) אליבא דרבי שמעון בלבד, ולא הציע את האפשרות השנייה, אליבא דרבי יוחנן.

הפני יהושע הרגיש בכך, והוא מסביר שלדעת רש"י, תקנת השבים אינה מקנה לגזלן זכות להשביח את החפץ לטובתו, אלא רק פוטרת אותו מהחובה להשיב שבח שכבר נוצר; לכן אין לראות בשבח זכות של הגזלן, ואין הוא יכול למכרו ללוקח. אך התוספות (ד"ה כל זכות) כתבו שגם דינו השני של רבא אמור אליבא דרבי יוחנן, ויש לגזלן זכות בשבח מצד תקנת השבים. לפנינו, אם כן, מחלוקת יסודית בהבנת תקנת השבים: לדעת התוספות יש לגזלן קניין בשבח לכתחילה, ואילו רש"י מבין כי הקניין הוא רק בדיעבד, בעקבות הפטור שפטרוהו חכמים מן החובה להשיבו.

מסתבר שרש"י למד את שיטתו מן הסוגיה הקודמת, שממנה עולה כי הנגזל יכול לסלק את הגזלן מן השבח בדמים. לוּ נקנה השבח לגזלן לכתחילה, לא היה חייב למסרו לנגזל תמורת מעות. אך אם מעיקר הדין אמור היה השבח לחזור לנגזל, ולא קנאו הגזלן אלא מתקנת חכמים, יש מקום לומר שחכמים הותירו לו את האפשרות להשיב את השבח תמורת תשלום, ודי בזה לסלק את החשש לעשות תשובה. התוספות, על פי דרכם, כתבו (צה ע"ב, ד"ה לר"ש) שאם הגזלן זוכה בשבח מתקנת השבים, פשוט שאין הנגזל יכול לסלקו בדמים, והדיון בעניין זה הוא רק אליבא דרבי שמעון.

הרב ברוך וינטרוב