!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא קמא דף מה – שמירת שור תם ושמירת שור מועד

"קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד – חייב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תם – חייב, ומועד – פטור, שנאמר: 'ולא ישמרנו בעליו' (שמות כ"א, לו), ושמור הוא זה. רבי אלעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכין" (משנה מה ע"ב).

לפנינו שלוש שיטות: רבי מאיר מציב לשור תם ולשור מועד דרישה אחידה של שמירה מעולה; רבי אלעזר מעלה חומרה גדולה מאוד בשור מועד – אין רמת שמירה שדי בה לפטור מנזקיו; ואילו רבי יהודה מחלק באופן הפוך – בשור תם פוטרת רק שמירה מעולה, אך בשור מועד די בשמירה ראויה. כמובן, שיטת רבי יהודה מוקשה: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?!

הרמב"ם (הלכות נזקי ממון פ"ז ה"א) פסק כרבי יהודה, וכמו כן פסק (שם פ"ב ה"ז) שחיוב פלגא נזקא בשור תם הוא בתורת קנס. הגמרא לעיל טו ע"א ביארה שיטה זו כך: "סתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ובדין הוא דלא לשלם כלל, ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דלנטריה לתוריה". וביאר זאת רבנו חננאל שם באמצעות הפסוק שהביא רבי יהודה במשנתנו: "בחזקת שימור קיימי, כלומר כשמורין הן, אינם צריכים שומר לשמרם, כי הן בני תרבות, ולא הזהירה התורה לשמור אלא המועד, שנאמר בו 'ולא ישמרנו בעליו'".

אם נקבל את ההנחה שרבי יהודה סובר פלגא נזקא קנסא (עיין ים של שלמה סימן ל"ב), נוכל לבאר שבעליו של שור מועד נמצא במסגרת של חובת שמירה, ובמסגרת זו די בשמירה ראויה. בשור תם, לעומת זאת, אין כלל חובת שמירה, אלא יש קנס 'מלאכותי' שקנסה התורה את האדם: הוא אינו נתפס כאשם, אך אנו מעוניינים להטיל עליו אחריות חלקית, מתוך אמונה שהדבר יתרום לצמצום נזקים באופן כללי. היות שהקנס אינו נובע מאי-עמידה בחובת שמירה, הריהו בעצם חיוב על עצם זה שממונו הזיק, ורק שמירה מעולה תפטור ממנו מדין "אונס רחמנא פטריה".

עם כל ההסבר הזה, עדיין קל הרבה יותר להבין את רבי יהודה אם נאמץ את גישתו של רב אדא בר אהבה בסוגייתנו, ש"לא פטר רבי יהודה אלא צד העדאה שבו, אבל צד תמות במקומה עומדת", דהיינו: שרמת החיוב החלקית המוטלת על עצם זה שממונו הזיק שייכת בשור מועד לא פחות מאשר בשור תם, ועל כן בעליו של שור מועד ששמר שמירה ראויה יתחייב חצי נזק. השיטה החולקת קשה יותר להבנה, והמהרש"ל (ים של שלמה על אתר, סימן ל"ד) הציע את הדברים הבאים:

"מאחר דמועד בלאו הכי אסור לקיימו, כדפירשתי, וגם רוב העולם רואים בשורם שהוחזק ג' פעמים לנגיחה שומרים מעצמם שמירה מעולה, כדי שלא יזיק ויקלקל, וגם הירא דבר ה' אין משמר בביתו כלל... על כן לא שכיחא שיהיה אדם משהה בביתו, אפילו בשמירה פחותה. ואי עביד חד במקרה פטור, ורחמנא לא חס על זה לקנסו ולחייבו, דמידי דלא שכיחא כלל, ובדין הוא פטור, דהא סוף סוף שמריה. אבל בתם, דהיתר הוא, וגם הבעל אין חש עליו לשומרו. משום הכי קנסיה רחמנא לחייבו".

הרב שמואל שמעוני