דף יוםיומי

בבא קמא דף לד – "וגם את המת יחצון": מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר

הגמרא בדף לד מנסה לברר מהו הדין שבו נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה. לאחר משא ומתן ארוך, מביאה הגמרא (לד ע"ב) את דברי רבי יוחנן, שהמחלוקת היא לגבי שבח נבלה, דהיינו: מקרה בו עלה הערך של נבלת השור הניזק בין המיתה לבין ההעמדה בדין. לדעת רבי מאיר, הרווח כולו של הניזק: הנזק יחושב על פי ההפרש בין ערך הבהמה בחייה לבין ערך הנבלה בשעת המוות, והניזק יקבל את מחציתו (בנזקי שור תם). רבי יהודה, לעומתו, סבור שהמזיק זוכה במחצית מעליית ערך הנבלה.

הראשונים נחלקו, כיצד מחשב רבי יהודה את הסכום שצריך המזיק לשלם בסופו של דבר. מרש"י (ד"ה והנבילה; וראה גם נימוקי יוסף טז ע"ב בדפי האלפס ד"ה מחצין בחי) משמע, שהמזיק מקבל מחצית מן השבח על מנת לשלם בה את הנזק, לדוגמה: אם הנזק היה של מאה זוז, ושבח הנבלה עשרים זוז, יצטרך המזיק לשלם רק ארבעים זוז, שכן מחצית הנזק – התשלום במקרה של נזקי שור תם – הִנָּהּ חמישים, ומתוכם מוחזרים עשרה זוזים מחלקו של המזיק בשבח. הרמב"ם (הלכות נזקי ממון פ"ז ה"י), לעומת זאת, כתב שהשבח מנוכה מן הנזק, ובדוגמה שלנו (נזק של מאה זוז ולאחריו שבח נבלה של עשרים זוז): הנזק יחושב כאילו היה רק תשעים זוז, ובעליו של השור התם שהזיק ישלם ארבעים וחמישה זוזים.

מסתבר שלפנינו מחלוקת יסודית בהבנת דינו של רבי יהודה. מרש"י משמע, כי המזיק אכן זוכה מן התורה במחצית שבחה של הנבלה, וממילא יכול הוא לשלם את הנזק מזכייה זו. הרמב"ם, לעומתו, סבור כנראה שאין כאן זכייה של ממש בשבח, כי אם דרך שונה לחישוב הנזק: מאחר שמחיר הנבלה עלה, ומאחר שהמזיק 'סייע' לעליית המחיר על ידי הפיכת הבהמה לנבלה – הרי שהתברר לנו כי מעשה הנזק היה חמור פחות משנראה בתחילה.

הים של שלמה (סימן כ"ט) הקשה: כיצד מתיישבת הפסיקה כרבי יהודה עם ההלכה שלמדנו בדף לד ע"א, כי שור שנגח שור והזיקו – משלם המזיק כשעת הנזק, ואף אם לאחר מכן שבח השור הניזק ועמד על ערך גבוה יותר משהיה קודם הנזק? והוא מתרץ, שלא נאמר דינו של רבי יהודה אלא כאשר מת השור הניזק. לשיטת הרמב"ם, יתפרש ההבדל מיתה לנזק שאינו מיתה באופן טכני: אם השור נותר בחיים, ברור שערכו היה עולה יותר לולא ניזוק (כדברי הגמרא שם); ורק כאשר מת השור, ניתן לתלות את העלייה בערכו בעלייה בערך שוק הנבלות, שלא הייתה משפיעה על שוויו לוּ נותר בחיים. ברם, לשיטת רש"י החילוק הנו מהותי: כאמור, מדברי רש"י משמע, שלמזיק יש בעלות ממש על השבח – ויש מקום לומר שבעלות זו נוצרת דווקא על ידי השינוי שעשה המזיק בשור הניזק על ידי הריגתו.

הרב ברוך וינטרוב